השחקן הסקוטי בריאן קוקס, לוגאן רוי מ"יורשים" וחובב חלטורות ידוע, חשף בתחילת החודש את האנקדוטה הכי קלאסית שאפשר לספר בתוכנית לייט-נייט: "תראה, אתה יודע, זה נקרא '007: הדרך למיליון'", סיפר לג'ימי פאלון על הצעה מקצועית שקיבל לפני כמה חודשים, "הייתי בטוח שזה לסרט החדש של ג'יימס בונד, אז אמרתי לעצמי 'סוף סוף' והסכמתי. אבל לא היה תסריט. ולא היה שום סרט של ג'יימס בונד. אני בכלל השתתפתי בתוכנית ריאליטי".
הסיפור המשעשע הזה - שרצוי לקחת בעירבון מוגבל - הביא את קוקס לעמדת מפתח באותה "007: הדרך למיליון": תוכנית הריאליטי החדשה והמושקעת של אמזון פריים, שנוצרה בהשראת דמותו של בונד ומטעם המפיקים שמאחוריה, מציגה את קוקס בתור מנחה-קריין באווירת שי אביבי, רק קשוח. קוקס הוא אולי ליהוק קלאסי לתפקיד נבל בונדי, אבל "הדרך למיליון" לא זקוקה לאף דמות אכזרית נוספת. האתגרים שלה מספיק קשים גם ככה.
בשילוב אקסטרימי בין "המירוץ למיליון" לשעשועוני טריוויה, את "הדרך למיליון" פותחים תשעה זוגות ותשעה מיליון פאונד. אבל הסכום הזה רחוק מלהיות זה שנשאר בסוף העונה - כל זוג מרוויח סכומי כסף קבועים בכל שלב, עד למיליון הנכסף, כשבקצה כל משימה מאתגרת יש את אותו מעמד: מזוודה כסופה שבתוכה שאלת טריוויה. עניתם נכון? הרווחתם כסף ועברתם שלב. טעיתם? כל המאמץ היה לחינם. לוקח זמן להתחבר למנגנון הזה, שבו האתגרים הפיזיים והמחשבתיים הם רק אמצעי ולא מטרה.
למעט אווירת ביון כללית וכמה נופים שאולי ירגישו מוכרים - כולל השקעה בצילומי רחפן קולנועיים ועוצרי נשימה - אין הרבה מבונד ב"הדרך למיליון". הזוגות נעים בין טורקיה, איטליה, צ'ילה והאמזונס, אבל רוחה של הדמות המיתולוגית לא מלווה אותם. התחושה היא של נצלנות קפיטליסטית קלאסית, שבה מותג מוכר מטביע את שמו על מוצר אקראי בלי שום הצדקה, וגם קוקס עצמו לא מסייע: הוא נטול משמעות, נטול נוכחות, וניכר שלא באמת היה מעורב בהפקה (שכבר חודשה לעונה שנייה) בזמן שהזוגות הצטלמו אליה.
למרות המעטפת הלא מספיק ברורה, וזוגות מכל קצוות החברה הבריטית שעדיין מרגישים אפורים למדי, "הדרך למיליון" מעניינת בעיקר בגלל המשימות שלה - חלק מאוד אקסטרימיות, אחרות דורשות חשיבה מחוץ לקופסה כמו בחדר בריחה, ואצל כולן ניכרים משאבים כמעט חסרי תקדים שהוקדשו למאמץ. ועל אף שגם המשימות המאתגרות ביותר (מדידת אורך של נחש, צעידה בעומק מנהרה של רכבת תחתית) לא באמת מפצות על התפעול הצולע, יש בתחרות מתח מובנה שמקשה להתנתק ממנה. אפילו אם הקשר הבודד לסרטי בונד האמיתיים הוא במוזיקת הרקע הזהה, מרכיב חשוב ומשמח שרחוק מלהספיק עבור הצופה הממוצע.