הדיון "החפצת גברים: בעד ונגד" הוא דיון ארוך, סבוך ומעניין. יש שיגידו שזו התחלה של תיקון היסטורי לעבר עולם שוויוני יותר, אחרי מאות שנים של החפצה חד צדדית. אחרים יגרסו שעולם טוב יותר לא נבנה תוך הקטנה וצמצום של אף אחד מהמינים, ושהמתנגדים להחפצה נשית שחוטאים בעצמם בהחפצה גברית מתנהלים בצביעות ובמוסר כפול. בכל מקרה, אם אתם נמנים בצד שמתנגד לקונספט – הריאליטי שהגיע השבוע לארץ הוא ממש, אבל ממש לא בשבילכם. אם אתם דווקא חובבים את הז'אנר, יכול להיות שתתחברו קצת יותר ל"מחפשים את מג'יק מייק".
כולם מכירים את הסרט "מג'יק מייק" משנת 2012, שהתבסס על סיפור חייו של השחקן צ'נינג טייטום והפך ללהיט. הצלחתו האדירה של שובר הקופות הובילה לשני סרטי המשך וגם למופע חי – "Magic Mike Live", בו חבורת גברים לוקחים השראה מהסרט ומפזזים בלבוש מינימלי כדי לשמח נשים סטרייטיות, בעיקר, והוא רץ בלאס וגאס ובלונדון. וכמובן שיצא גם פודקאסט, כי לכל דבר יש פודקאסט היום.
אבל למרות שהסרט השלישי חתם את הטרילוגיה אחת ולתמיד (או במילים אחרות - עד שיודיעו לנו אחרת, אי אפשר לדעת עם הוליווד), והמותג השיק גם מופע בינלאומי (ופודקאסט!) - את הלימון הזה עוד לא סיימו לסחוט. בשלהי שנת 2021 עלתה בארה"ב תוכנית הריאליטי "מחפשים את מג'יק מייק", ובסוף השבוע האחרון היא הגיעה לארץ, באיחור ניכר.
התוכנית, בהובלתו של השחקן אדם רודריגז (שגילם את דמותו של טיטו בסרטי המותג), עוקבת אחרי חבורת גברים אמריקאים שמבקשים ללמוד את סודות ה"מג'יק מייק" ולשפר את הביטחון העצמי שלהם דרך ריקודי חשפנות בלבוש מינימלי. הזוכה הגדול, שגם ישלשל לכיסו 100 אלף דולר, יהיה זה שעשה את ההתפתחות הפנימית המרשימה ביותר ו"ימצא הכי הרבה קסם בתוך עצמו", או משהו בסגנון.
כבר מהתיאור הקצר הזה ניתן להבין עד כמה הריאליטי הזה דבילי. עכשיו, אני האחרונה שאתנגד לטמטום בריאליטי – מבחינתי זו ברכה, וגם הרבה פעמים מה שהופך ריאליטי רגיל ונשכח לאחד מוצלח באמת. הרי מה שעושה את "טו הוט טו הנדל" ("חם, לוהט, רותח!"), למשל, לכה פופולרי - הוא הטמטום המובנה שלו. ואכן, "מחפשים את מג'יק מייק" לא בוחלת באמצעים: לא עוברות חמש דקות מפתיחת הפרק הראשון עד שכל גברברי העונה יורדים לתחתונים, ותוך עשרים דקות הם כבר מתקרבים עם אזורי החלציים שלהם באופן כמעט מטריד לפניהן של נשים. הופעה חיצונית מועלית על נס, קוביות בבטן מהוללות, כריזמה וגלגלונים מתקבלים בברכה, והכל תחת כותרות על הגילוי העצמי והצמיחה האישיותית, אלא מה.
האם זה טראשי? מאוד. האם זה כיף? לא מספיק. כן, הבעיה של "מחפשים את מג'יק מייק" היא לא שהיא לא חכמה - אף אחד לא ציפה ממנה מראש להיות טלוויזיית איכות. להפך, עקב האכילס הגדול ביותר של סדרת הריאליטי הזאת הוא שהיא לא *מספיק* מטומטמת, וכפועל יוצא מכך, היא גם לא מספיק כיפית או מעניינת. היא מתרכזת הרבה יותר מדי בפסאדה של עזרה עצמית, מציגה את עצמה כמסע גילוי פנימי משמעותי ולוקחת את עצמה ברצינות יתרה. עדיף היה אם כל הסצנות היותר רציניות האלה היו יורדות בעריכה לחלוטין, ואם הריאליטי הזה היה צוחק על עצמו קצת יותר. כך היינו נשארים עם כל הכיף ועם קצת פחות קרינג'.
כי, ברצינות, אף אחד לא היה צריך עוד סדרה על גברים שמחפשים את הגבריות שלהם, תודה רבה. מהצד השני, סדרות לשים ברקע בזמן קיפול כביסה זה מצרך שתמיד טוב שיהיה. לצערי, "מחפשים את מג'יק מייק" משעממת מדי אפילו בשביל זה. חבל על הזמן שלכם ועל תאי המוח. עדיף לכם לשמוע פודקאסט, תאמינו לי (ולא את זה של מג'יק מייק, אם זה לא היה ברור).
ומילה אחרונה: שווה להזכיר גם את עניין התרגום. שמה המקורי של הסדרה, באנגלית, הוא "Finding Magic Mike" – בתרגום מילולי זה "מוצאים את מג'יק מייק", אך התרגום העברי שונה ל"מחפשים". זה מקביל גם לסרט האנימציה האהוב "מחפשים את נמו", ששמו המקורי בתרגום מילולי הוא "מוצאים את נמו". יכול להיות שבתוכנית הריאליטי החדשה יישרו קו עם התרגום המקורי של "נמו" בישראל, אבל זה קטע נורא מוזר. אולי בארה"ב הם עסוקים בתוצאה בעוד שאנחנו בארץ מקדשים את התהליך? הם מפארים את סימני הקריאה בעוד שאנחנו מתמקדים בסימני שאלה?