אף אחד לא היה רוצה להיזכר בראש ובראשונה דווקא בגלל נסיבות מותו. בטח לא ידוען שניהל יחסים כל כך מורכבים עם המוניטין האישי שלו. אבל במקרה של אמיר פרישר גוטמן באמת שאין ברירה: הקאמבק, המחלה, האבחון השגוי, האסון ביום שבו בחר לחגוג את חייו, הנסיבות ההירואיות שבהן מת, אלה טרגדיות בקנה מידה של סיפורי התנ"ך. אף קריירה מפוארת לא תצליח להאפיל עליהן, ולפרישר גוטמן מלכתחילה לא הייתה אחת. ולכן כל פרויקט תיעודי עליו, שברור מה כרטיס הביקור הראשי שלו, יהיה חייב לעשות צדק גם עם האיש שהיה. לא רק עם זה שאיננו.
"אמיר פרישר גוטמן: חייו ומותו של כוכב פופ", הסדרה בת שלושת הפרקים שיצרה ציפי ביידר עבור yes דוקו, מיטיבה לשים את הדגש גם על חייו וגם על מותו. הפרק הראשון, על ימיו ב"היי פייב", מזכיר את עוצמת הסלבריטאות שהייתה כאן לחברי הלהקה - ובעיקר לו. הפרק השני, שמתמקד בקריירת הסולו ויציאתו מהארון, מבהיר עד כמה הוא היה דמות פורצת דרך עבור הקהילה הלהט"בית. אבל בין לבין, אי אפשר שלא לשים לב לחלוציות של פרישר גוטמן בעוד תחום: הטראש. האיש עשה דואט עם אילנה אביטל, התלכלך עם מנחם בן ב"האח הגדול", ביים הפקות קיקיוניות והשאיר אחריו מורשת ש"עומד על צוק" והפסטיגל זוכים בה לאותו משקל. יש את הדיסוננס בין אמיר הצעיר, כוכב פופ בקנה מידה של אדם, לבין אמיר המבוגר וחסר הכיוון. ויש את הדיסוננס בין אמיר המקצועי, עם המוניטין המרהיב בבינוניות שלו, לבין אמיר הפרטי שמותו פתאום פותח מהדורות.
זו משימה לא קלה עבור ביידר ושות', ליישב את המורכבות הבוערת עם הרצון לכבד אדם שאיננו. את הצורך לגייס כמה שיותר מרואיינים שהכירו אותו מקרוב - אבל גם לא להסוות את הצלקות. הרי כל דוקו-סלב, בטח כזה שנעשה פוסט-מורטם, חייב לשדרג בכמה מעלות את החשיבות של המסוקר שלו. ומי שצופה ברגעים הראשונים של "חייו ומותו של כוכב פופ" אכן יכול להתרשם, למשל, מכך שאפילו לידתו של פרישר גוטמן היא אירוע שמצדיק דקות מסך ארוכות ויקרות. זה כנראה סייע לביידר, שתיעדה אותו בעצמה בשנה האחרונה לחייו, להצליח להושיב מול המצלמות כמעט את כולם: ההורים, בן הזוג ינאי, חברי הילדות, השותפות המקצועיות יעל בר זוהר ומיכל אמדורסקי, רוב חברי "היי פייב". אייל שחר דווקא לא שם, ולמרות שמפתה למהר לשפוט אותו על מרירות וקטנוניות, ראוי להזכיר שחברי הלהקה בכלל לא היו יכולים להגיע להלוויה של פרישר גוטמן, כי ככה הוא דרש.
כן, אפילו ברכבת ההרים שהיא מותו אמיר פרישר גוטמן שמר על נגיעות של טראשיות - והדוקו אודותיו מתיישר לפיה באופן מרשים מאוד. אחת המעלות הכי מרגשות של "חייו ומותו של כוכב פופ" היא בכלל חומרי הארכיון הייחודיים, כולל "מחוברים" של המתחרים הגדולים וקטעים נשכחים מ"האח הגדול". כל מי שבקיא בתחום יודע עד כמה קשה להשיג חומרים כאלה, ועד כמה ההיענות החריגה הזאת מעידה על רצון קולקטיבי להתגייס למען פרויקט שאפתני, מקיף וממצה. ובזכות החומרים האלה, אפשר להתייחס לסדרה של ביידר גם כסדרה שאומרת דבר או שניים על כוכבנות כללית בסוף ותחילת המילניום: דן שילון, איה ושירלי, אפרת רייטן בתסרוקת שהיא כנראה מעדיפה לשכוח, כל תחנות החובה שמעידות הן על מסלול הקריירה של פרישר גוטמן עצמו והן על אתגרי הענף. כך, היא עושה כבוד לא רק לאדם הפרטי אלא לכל תרבות הפופ המקומית, לחובבי הארכיונים, לאנשים שיודעים להעריך אנקדוטות שוליות כמו הסחרור הבולט של פרישר גוטמן במהלך נאמבר האיחוד של "היי פייב" ב"הכוכב הבא לאירוויזיון".
ולצד סיפור הכוכבנות, זה שמתקדם באופן כל כך ביי-דה-בוק-י שפתאום מוזר לחשוב איך בזמן אמת כל התפניות האלה נחשבו להפתעות, ישנה הצלילה יוצאת הדופן לדברים שפרישר גוטמן עבר בינו לבין עצמו. "הוא לא היה שחקן, והוא לא היה מנחה, והוא לא היה זמר", מעידה אחת מחברותיו הקרובות, "הוא היה נורא מפורסם, אבל הוא לא ידע מה הוא". האינטימיות הזאת נוכחת בעיקר ביומנים האישיים שנחשפים לראשונה בסדרה, ושבאופן די חריג לתעשייה המקומית "מקוריינים" על ידי פרישר גוטמן עצמו, ב-AI אמין למדי. מתברר שהאיש שאהב לשיר ולשחק היה גם גרפומן לא קטן בכלל.
הפרק השלישי והאחרון של הסדרה, שעוסק באבחון השגוי של סרטן ובטביעה הקטלנית (וגם בעוד חיסול חשבונות משפטי של המשפחה עם הסגל המקצועי של איכילוב), הוא מטבע הדברים המטלטל והמרגש מכולם. אבל "חייו ומותו של כוכב פופ" מרגשת ביותר ממובן אחד: מעבר לסיפורים על הילד הדחוי הפנימי של פרישר גוטמן, או האמא יוצאת הדופן שהתעקשה לא לעשות עניין מיציאתו מהארון - ישנה הבחירה הבוגרת, המפוקחת, לא להלבין אותו. בדוקו יחצ"ני לא היו נותנים לחברי "היי פייב" לשפוך את כל אשר על לבם, ובטח שלא היו מציגים את התיעוד המרסק שלהם מיום ההלוויה, כשהגיעו לקבר שלו בגפם בשעת לילה, כדי לכבד אותו בדרכם. כשפרישר גוטמן יצא מהארון הוא החליט לפתוח את כל מה שמעסיק ומטריד אותו, והסדרה עליו עושה זאת בדרכה.
ואחרי סיפור "עלייתו ונפילתו" הקלאסי שבקלאסיים, אחרי הנשיקה הגאה הראשונה על מסך הריאליטי הישראלי, אחרי האינטריגות מאחורי מופע האיחוד ואחרי השחזור מורט העצבים של טרגדיה שסופה ידוע מראש - יש גם את דור העתיד. אקורד הסיום של "חייו ומותו של כוכב פופ" הוא בחירה אומנותית אחת, שוברת ומחממת לב באופן זהה. רוי פרישר גוטמן, הנצר היחיד של אמיר, ניצב מול המצלמות ומבין איזו מורשת אביו השאיר. מורשת סבוכה, מבלבלת, לעיתים אפילו מביכה, אבל עדיין מורשת. מורשת של כוכב פופ אמיתי, שקיבל את סגירת המעגל שהחיים הבטיחו לו.