הפריימריז שנערכו בשבוע שעבר בעבודה ובליכוד הביאו איתם, מטבע הדברים, הרבה מלל. חלק ממנו הגיע לכותרות, כמו עובדת דחיקתם של השרים עמר בר-לב ונחמן שי למקומות שרואים רק בנורווגיה. חלק ממנו נשאר דיון צדדי, כמו הנתון העגום לפיו מתוך 35 מנדטים ריאליים, שובצו בליכוד רק שש-שבע נשים. אבל אם יש קו שמחבר בין נעמה לזימי ואפרת רייטן לאלי כהן ודודי אמסלם (תוך דילוג קל מעל יריב לוין), הוא בולטות ברשתות - עם דגש על טוויטר. לא ביצועים טובים בממשלה או סגירת דילים יעילים, הפעם המפתח האמיתי להישגים בפריימריז הוא ציוצים.
בתזמון משתלם ולא מאוד מקרי, עלתה אמש סדרת הדוקו החדשה של היוצר אייל דץ, "שתפו בכל הכוח". הסדרה בת שלושת הפרקים משודרת בערוץ (ה)כנסת - מקום שמתמחה פחות בהפקות מקור ויותר בדיונים מתלהמים באולפן עם תאורה לא מחמיאה - ולכן היא זמינה גם ביוטיוב. המיקום בשעה אנטי-אטרקטיבית באפיק 99 מצמצם את פוטנציאל התהודה של "שתפו בכל הכוח" למינימום, ולא בצדק: אף גוף תוכן טלוויזיוני לא הצליח לספק עד כה דיון כל כך מעמיק ועשיר אודות השפעת הרשתות החברתיות על הפוליטיקה הישראלית.
"שתפו בכל הכוח" - שבה מרואיינים כל החשודים המיידיים: טופז לוק, גלית דיסטל-אטבריאן, נדב פרי, אמילי מואטי, תהילה שוורץ אלטשולר, ינון מגל, קרין נהון ועוד פאנליסטים מקצועיים (רק איתן כבל חסר) - לא מבזבזת זמן על הקדמות מיותרות, ומתחילה את הסקירה הכרונולוגית שלה רק בימיה הראשונים של פייסבוק. בין שלל חומרים שלא התיישנו היטב (או במקרה של הבושם "פאשיזם", הגיעו מקולקלים מלכתחילה) היא גם מתעכבת על שתי נקודות משמעותיות: האלגוריתם של אותן רשתות שמעודד התלהמות ויצירת פידים מבודדים ועוינים, והמקרה יוצא הדופן של טוויטר, פלטפורמה שמשהו כמו אלפיים איש מתעסקים בה ובכל זאת מכתיבה את סדר היום הישראלי מבלי שמישהו יכיר בזה.
גם בלי מסקנה חד משמעית, אבל כן עם נראות צעירה מזו שניתן היה לצפות לה, "שתפו בכל הכוח" יכולה ואמורה למשוך אליה אנשים שרחוקים מלהזדהות כנרקומני חדשות. היא אפילו משאירה פתח לפרק רביעי ביום מן הימים, שיצטרך לעסוק בסוגיה הבוערת הבאה - חוסר היכולת של הפוליטיקאים להשתלב באופן אורגני בטיקטוק. אחרי שפייסבוק ואינסטגרם ננטשו וטוויטר נכבשה לחלוטין על ידי הפרלמנט וגרורותיו, לשם העיניים נישאות היום. ומוטב יהיה להתמחות בפלטפורמה הזאת, שעוד איכשהו מצליחה לשמור על פאסון כלשהו, לפני שנידרש לחשבון האונליפאנס של מיקי זוהר או ל-BeReal של זהבה גלאון.