פעם, לפני הפוש היומי על חשוד נוסף שענה להודעה עילגת מהאיראנים, עוד הייתה איזושהי יוקרה לפרשות ריגול. לא ריסוסי גרפיטי, צילומי בסיסים וכסף קטן - אלא, למשל, חשיפת סודות האטום הכמוסים של ישראל. ועוד על ידי אדם שפחות או יותר ריגל מטעם עצמו, ורק לאחר מכן הבין למי לתת את זה. לאורך השנים לא היו חסרות הזדמנויות ללוש את פרשת מרדכי ואנונו, יש אפילו דיבור על סרט בהפקה הוליוודית שבדרך, אבל רק עכשיו עלתה בכאן 11 סדרת הדוקו הארוכה הראשונה על האירועים מ-1986. ספק אם היה צריך לחכות כל כך הרבה זמן לפרויקט בסדר הגודל הזה, אך אחרי צפייה בואנונו ספק גם אם היה בו צורך.בסדרה התיעודית בת שלושת הפרקים שיצר אבי זילברברג וביים גלעד טוקטלי - כל השלושה נמסרו מראש לביקורת - סיפורו המפותל והמורכב של מרדכי ואנונו מובא בדמות תחקיר מקיף והישגי בשילוב אנשים שהכירו ועדיין מכירים אותו מקרוב. נחשו מה אין בה: את ואנונו עצמו. האיש שהורשע בבגידה וריגול דווקא התראיין בעבר לכלי תקשורת שונים, כולל בישראל, קטעים מתוכם אף משולבים בסדרה שמשודרת כעת. אך למרות שיתוף הפעולה האילם מצדו, ואנונו לא מצליחה להחזיק מעמד בלי הגרוש ללירה שלה. ואם כבר גרוש, פסיכולוגיה בגרוש זה מה שהיא מציעה בחלק גדול מהזמן. במקרים אחרים יש עיסוק אינטנסיבי מדי במנהלות העיתונאיות שמאחורי פרסום המידע החשאי על פרויקט הגרעין הישראלי, כשהכל ארוז על ידי אלמנטים ויזואליים כעורים וכאוטיים.ועדיין, כשצופים בשלושת פרקי ואנונו כיחידה אחת כן עוברים איתה תהליך מסוים. זילברברג החליט באופן מודע לבנות את הסדרה כך שפרק הפתיחה שלה יוקדש אך ורק לשרטוט דיוקנו האישי של ואנונו - האפליה, החמלה, המרכיבים שאמורים להפוך אותו לאנטי-גיבור ולא לנבל. בפרק השני נסקרים כל הסימנים המעידים שהממונים עליו פספסו, כולל פעילות פוליטית שמאלה משמאל ועיתונאי בריטי שליווה את הפרשה ונקט בנאיביות שאין לה סוף. הפרק האחרון, שעוסק במבצע החטיפה של המוסד שנועד להשיב אותו ארצה, מעלה שאלות קשות על הפעולה של ישראל נגד ישראלי, חמורים ככל שיהיו מעשיו. אין ספק שהחלק הכי טובים בואנונו הם אלה שמציגים את חייו כיום, ואין ספק שהסדרה לא נותנת להם נפח מספיק גדול. עם פער כזה בין ההשקעה למוצר עצמו, סיפור על איש מרתק מסופר על ידי אנשים הרבה פחות מרתקים ממנו.