המגפה העולמית שפרצה ב-2020 הביאה איתה, בין כל שאר הטלטלות, גם גל של דחיות וביטולים של הפקות קולנוע וטלוויזיה. האובדן הגדול ביותר של התקופה, אם תשאלו אותי, היה הביטול של "GLOW", הסדרה הנהדרת של נטפליקס שעקבה אחרי חבורה של שחקניות שכיכבו בשנות השמונים בתוכנית היאבקות נשית.
למרות ש-"GLOW" התחילה בתור "הסדרה עם אליסון ברי", מהר מאוד היה ברור מי הכוכבת האמיתית שלה. בטי גילפין, שגילמה את דבי, התפרצה אל תוך העלילה בסערה והצליחה להתבלט לטובה אפילו בתוך קאסט גדול ומוצלח מאוד. ביטול הסדרה השאיר חור בליינאפ הבעייתי בין כה וכה של נטפליקס, אבל בימים אלה אנחנו לפחות זוכים לקבל בחזרה את גילפין, בתור הנזירה סימון - הגיבורה של המסע המטורלל ששמו "גברת דיוויס".
העלילה של "גברת דיוויס", הסדרה החדשה של פיקוק שזמינה לצפייה גם ב-yes, היא אחת המופרכות שידעה הטלוויזיה, אבל במקביל גם אקטואלית מאוד. העולם הוא יקום סמי-עתידני, בו התרחיש של השתלטות הבינה המלאכותית על החיים האנושיים התממש באופן כמעט מלא. "גברת דיוויס" היא השם שנתנו האמריקאים בעולם הזה לישות ה-AI החכמה שמנהלת את חייהם, שנקראת בשמות שונים במדינות שונות.
סימון בגילומה של גילפין היא נזירה (שלובשת אוברול נזירי שכבר הספיק להפוך לאייקוני), ששייכת לקבוצה קטנה של אנשים שהחליטו להתרחק מהישות הווירטואלית ולא להצטרף לכת המעריצים שמסביבה. אבל היא מגלה שכשגברת דיוויס רוצה ליצור איתך קשר, אין לך לאן לברוח. סימון נקראת על ידי גברת דיוויס למשימה וסוגרת איתה עסקה: אם סימון תצליח במשימה, גברת דיוויס תצטרך להשמיד את עצמה. מכיוון שמדובר ב-AI, המשימה היא קלישאתית במיוחד - סימון צריכה לאתר את "הגביע הקדוש".
מה שמתחיל כסיפור הזוי עם קשר קלוש למציאות מתפתח לאורך הפרקים לנרטיב שלם, הגיוני ואנושי. אנחנו לומדים להבין את המניעים של סימון, מבינים איך הסיפור המשפחתי שלה קשור למסע שהיא יוצאת אליו, ומתוודעים גם למחתרת שמנסה להילחם נגד גברת דיוויס - שהאקס של סימון הוא מי שמוביל ומממן אותה. המחתרת נחלצת לעזרתה של סימון, ובמקביל היא נעזרת בגבר נאה שמגיש לה פלאפל ונותן לה הנחיות. זהותו המפתיעה מתגלה רק בהמשך.
"גברת דיוויס" היא סדרה מטורללת, אבל היא מודעת לעצמה. ברגעים הטובים שלה היא צוחקת על עצמה, וברגעים המעולים שלה - היא לוקחת את עצמה ברצינות תהומית ומנסה להגיד משהו על העולם. הפרטים עצמם מופרכים ופנטסטיים, אבל הופעות המשחק (שכוללות גם את דיוויד ארקט המצוין), כמו גם התגובות האנושיות של הדמויות לטרלול שמסביבן, מצליחות לעגן אותה במציאות.
התוצאה היא סדרה מלאה ברבדים. ברובד הגלוי שלה היא תספק כל מי שאוהב טלוויזיה מקורית ומעט משונה, אבל היא לא מסתפקת בלהיות סתם מוזרה. כשמקלפים את השכבות, מתגלה סיפור אנושי נוגע ללב ומסע של גיבורה לגילוי עצמי והתעמתות עם העבר ועם הוריה. בנוסף, היא מסתיימת באקורד לא צפוי ומאוד מספק, כשהיא מפגישה בין סימון לבין מי שיצרה את "גברת דיוויס" במקור, ומצליחה לנסח מסר מורכב על בינה מלאכותית ותפקידה בחיים שלנו באופן יחסי לשיח הפופולרי בנושא כרגע. היא מצליחה להזהיר מפני הסכנות של הבינה המלאכותית, אבל מבלי לשכוח את החלקים הטובים שלה, אלה שאמורים לשרת אותנו כבני אדם ולשפר את החברה.
אם כל זה נשמע לכם כמו "מראה שחורה", אתם לא לגמרי טועים. הרעיון בבסיס "גברת דיוויס" בהחלט מזכיר את "מראה שחורה", אבל מה שהיא עושה איתו שונה לחלוטין: היא מצליחה לדמיין עולם שהוא מבדר, ייחודי ומרגש הרבה יותר מאשר כל פרק של "מראה שחורה". זה לא אומר שמדובר בסדרה מושלמת, ובהחלט יש לה נטייה להתפזר עם עודף מידע, פרטים, דמויות וקווי עלילה. ובכל זאת, שווה להתמסר ל"גברת דיוויס", ולו רק בגלל שהיא מציעה חוויה כל כך נדירה בימינו - צפייה בסדרה שאמנם מתבססת על הרבה מאוד נרטיבים וקלישאות מוכרות לנו, אבל מצליחה לפרק ולהרכיב אותם מחדש באופן שמרגיש מקורי לחלוטין. כמה כבר יוצא לנו להגיד את זה על טלוויזיה?