מסע היח"צ של העונה השישית של "בואו לאכול איתי" - עונה כשרה, אגב - החל עם ציוץ בעמוד הטוויטר של כאן 11: "ב-14.08 תכירו את המשתתפים העתידיים בעונות הבאות של הישרדות/האח הגדול", נכתב שם. מעבר למהלך הסושיאל שמזיע ממאמץ (מנצחים אמיתיים נותנים לבדיחות שמחמיאות להם לצמוח מעצמן), מדובר כמובן בסנטימנט נכון ולא חדש במיוחד. שרין אברהם ("האח הגדול"), אודליה סויסה ("הישרדות"), אורן חזן (כנסת ישראל) ורבים אחרים בעבר ובעתיד השתמשו בפלטפורמה כדי להתקמבן על קריירת ריאליטי אמיתית. וכשתוכנית כמו "בואו לאכול איתי" מודעת לזה, ומעודדת את זה, היא רק ממגנטת אליה עוד ועוד טיפוסים מוגזמים.
השבוע הראשון (מתוך שישה) של העונה, שבוע הצפון, מדגים זאת היטב. "בואו לאכול איתי" תמיד הצטיינה במציאת טאלנטים מחיפה והקריות - איציק "גדיאל" כרסנטי, זוג האריסטוקרטים חיים ואצילה - אבל הפרופיל הנמוך-יחסית של עונותיה הראשונות הוביל לטלוויזיית קאלט שנוצרה בעיקר בזכות חוסר מודעות של המשתתפים בה. זה לא מה שקורה פה הפעם: אורפז שונאת אנשים צבועים, עודד הוא רפלקסולוג מזוקן וחבר בקהילה הדובית, שמרי הוא גבר טרנס שמנגן על קערת קריסטלים וחני בונבון היא אישה שנקראת חני בונבון. היחיד שלא נראה כמו קריקטורה של עצמו (או במקרה של חני, דמות של דורית בר-אור) הוא "הרווק הנחשק" שחר. וזה מספיק בקושי.
בישול, מיותר לציין, כבר מזמן אין כאן - "בואו לאכול איתי" מעולם לא הייתה תוכנית קולינרית, אבל היא לפחות ניסתה לשמור על מראית עין כלשהי. העונה האחרונה, עם אלכס שולץ שהזמין אוכל מבחוץ וארוחת הזוועות של תאיר אלון, היוותה נקודת שבר. לפחות על סמך שני פרקים מתוך שבוע הבכורה שנשלחו מראש לביקורת, לא נראה שלמישהו שם דחוף להסיק מסקנות (שבוע אחר, שבוע השומרון והמרכז, דווקא כן מסמן חזרה מסוימת למקורות). הדמויות צפויות, הריבים צפויים, התוצאות צפויות, וכך גם הליהוקים העתידיים של כמה מהמשתתפים היותר סולידיים. "בואו לאכול אותי" כלאה אותנו בתיבת תהודה שלא דומה בכלל לתוכנית שהתאהבנו בה במקור.
ואולי הסימן לבעיה הזאת מגיע עוד בפתיח, ללא צל של ספק המכוער והמיושן ביותר שיש היום בטלוויזיה. עם ההתעקשות לעדכן את כולה לצו השעה של הריאליטי חוץ מאת אות הפתיחה שלה, "בואו לאכול איתי" למעשה מודיעה לנו שהיא התמכרה לחוסר האסתטיקה. של המשתתפים, של הבתים, של המנות, של כולם. הקריינות השנונה של שי אביבי, בכתיבתה של דקלה קידר (שמאז העונה הקודמת יצרה את הדרמה "שעת אפס"), היא כבר חלק מה-DNA שלה, למורת רוחם של חלק מהצופים (לא אני) ולשמחתם של אחרים. אבל גם כשזה המצב, אסור להרים ידיים: הפסקה של למעלה משנה, או אולי חזרה לפורמט הזוגות - שמעצם קיומו מבטיח מנגנון סינון יעיל למדי של קוריוזים וטרמפיסטים - יכול לעשות לה רק טוב. פשוט עלה לה קצת.