אם לראות סרט שואה אחד מהשנים האחרונות, אז את "אזור העניין". יצירת מופת מרהיבה ועוכרת שלווה, אחרת מכל סרט שואה שהיה בעבר. ואם צריך להמשיך ממנה לאנשהו, אז הדרך הבטוחה מובילה ל"צלו של המפקד" (The Commandant's Shadow) - הסרט התיעודי החדש על אותו סיפור בדיוק, שממסגר בצורה אחרת את הסרט האחר מלכתחילה.
סרטה של דניאלה וולקר, שנחת מוקדם יותר החודש ב-yes דוקו וב-HOT8 לאחר שהופץ על ידי HBO והגיע גם לבתי הקולנוע, הוא בעצם חשבון הנפש האחרון של הנס יורגן הס: בנו של רודולף הס, מפקד מחנה אושוויץ שמעבר לגדר ביתו נרצחו מעל למיליון בני אדם. צופי "אזור העניין" מכירים את הבית ההוא, וזוכרים את הילדים הקטנים שהתרוצצו ב"בורות מאושרת" בין חדריו בלי לדעת מה עומד מאחורי רעשי הרקע המחרידים כל כך. במציאות, שהייתה די זהה לזו של הסרט העלילתי זוכה האוסקר שביים ג'ונתן גלייזר, אחת מאותם אנשים שחיו מעבר לגדר - ובמקרה שלה אף שרדה - היא אניטה לסקר-וולפיש. היותה צ'לנית הצילה את חייה.
למרות הקטעים מהאוטוביוגרפיה של הס האב שמובאים במהלך הסרט - ובהם ספק חשבון נפש, ספק דמעות תנין - ייסורי המצפון של הדור השני והשלישי שמוצגים ב"צלו של המפקד" הם אותנטיים לחלוטין. סרטה של וולקר נפתח במדבר יהודה ולמעשה מורכב ממסע חוצה יבשות, ששיאו במפגש בין הנס לאניטה כולל כל המטענים המובנים מאליהם. ויש עוד שיאים דרמטיים בסרט החשוב והמעמיק הזה, שאולי היה יכול להיות מעט יותר קצר: למשל האיחוד של הנס עם אחותו, שאותה לא ראה במשך 55 שנה, בצד השני והמקומם של אותו מטבע. כי במהותו, "צלו של המפקד" הוא עדות לאדוות המרובות והמשונות שיש לאירועים קשים כל כך. ולמרות כל אלפי ההבדלות שבעולם, לדברים שהוא אומר על אשמה, כפרה ואהבת אדם יש את היכולת להדהד גם לכאן ועכשיו.
