השם הטוב של נטפליקס כיצרנית תוכן הוא כבר מזמן לא מה שהיה פעם, אבל יש דבר אחד שענקית הסטרימינג תמיד הצטיינה בו: הפקה של סדרות נעורים מצליחות. "חופים של סודות", "אמת או חובה", "עוצר נשימה", "חינוך מיני", והרשימה עוד ארוכה. בין אם אלה דרמות או קומדיות, לאורך השנים נטפליקס סיפקה את הסחורה בכל מה שקשור לחייהם הסוערים של תיכוניסטים - ועכשיו היא משיקה סדרה חדשה שממשיכה את הקו הזה: "שלך לנצח" (Forever), שעלתה למסך בסוף השבוע האחרון. האם היא תהפוך ללהיט? בארצות הברית, יכול מאוד להיות; בארצנו הקטנה היא הייתה יכולה, בפוטנציאל, להצליח, אם רק ישראלים לא היו נרתעים מסדרות שחורות.
"שלך לנצח", שאותה יצרה מארה ברוק אקיל, מבוססת בחופשיות על הרומן באותו שם מאת ג'ודי בלום, ומשתתפים בה במאים שונים (את אחד הפרקים, מעניין לציין, ביימה השחקנית זוכת האוסקר רג'ינה קינג). הסדרה מתרחשת בלוס אנג'לס בשנת 2018, ועוקבת אחרי סיפור אהבתם המסעיר ורצוף המכשולים של ג'סטין (מייקל קופר) וקישה (לאבי סימון), שני תלמידי תיכון שנפגשים במסיבה. האמת היא שג'סטין וקישה הכירו עוד בימי בית הספר היסודי, אבל לא שמרו על קשר. בפגישה המחודשת החיבור ביניהם מיידי, ואפשר לומר שההתאהבות כבר ניצתת, אבל בדרך למימוש שלה הם נתקלים בקשיים מכאן ועד להודעה חדשה. כמו בכל סדרת נעורים שמכבדת את עצמה, הכוונה ב"קשיים" היא לעתים "אי-הבנות" - כאלה שהיה אפשר למנוע בעזרת תקשורת בסיסית, אבל אי אפשר למנוע כי צריך שתהיה עלילה.
ובכל זאת, רבות מההתמודדויות של השניים הן משמעותיות מספיק בשביל לציין אותן. חלק מהאתגרים בקשר של ג'סטין וקישה נובעים, למשל, מאירוע מצלק שעדיין משפיע על חייה של קישה: האקס שלה, כדורסלן מבטיח בשם כריסטיאן, הפיץ בעבר סרטון אינטימי שלהם, והיא עדיין מתמודדת עם ההשלכות. במקביל, אמא שלה (זושה רוקמור) סובלת ממצוקה כלכלית, וקישה רוצה להקל עליה כמה שיותר (ובהתאם, מכבידה על עצמה). וגם בצד של ג'סטין לא חסרות בעיות: הוא אומנם בא מבית אמיד, אבל אמו הקשוחה והדאגנית (קארן פיטמן מ"פשוט ככה" ו"תוכנית הבוקר") לא עושה לו חיים קלים, בלשון המעטה, והוא גם סובל מחוסר ביטחון על מגרש הכדורסל (בעצם, גם מחוצה לו). לאורך הפרקים ג'סטין וקישה נפרדים וחוזרים, רבים ומשלימים, וחוזר חלילה - בזמן שכל אחד מהם גם חושב על העתיד שלו עצמו, כשתקופת ההרשמה לקולג' מתקרבת ובאה.
הנושא המרכזי של "שלך לנצח" הוא כמובן סיפור האהבה. בהקשר הזה, הסדרה קצת מזכירה את "אנשים נורמלים": היא לא כתובה בצורה מופתית כמוה, ולא מטלטלת כמוה (אין מה לעשות, קשה להגיע לרף שהציבה "אנשים נורמלים"), אבל היא דומה לה בכמה בחינות - החל מדפוס הכן/לא יהיו ביחד שמאפיין את היחסים של ג'סטין וקישה, ועד להשפעה החיצונית של סוגיות חברתיות כמו פערי מעמדות. עצם ההתמקדות בשתי דמויות ראשיות - ולא באנסמבל של דמויות, כמו שקורה בלא מעט סדרות נעורים - מאפשר העמקה משמעותית יותר בכל אחת מהן. אנחנו כצופים מקבלים הן את הפרספקטיבה של ג'סטין והן את זו של קישה, גם על היחסים ביניהם (והטריגרים שאלה מפעילים) וגם על החיים שלהם בנפרד.
באופן כללי, "שלך לנצח" פחות ילדותית, אם אפשר לקרוא לזה ככה, מאשר חלק מחברותיה לז'אנר. אומנם אפשר היה לקטוע הרבה יותר מוקדם את לופ החסימות ההדדיות בטלפון - הביט הזה לגמרי ממצה את עצמו - אבל חוץ מזה, הסדרה לא מבזבזת זמן על שטויות. היא לא מתפתה לייצר משולשי אהבה מופרכים, או להקצין דמויות לכדי קריקטורות שלא לצורך (אולי חוץ מקלואי, הבסטי הלבנה והעשירה של קישה, אבל במקרה שלה זה דווקא עובד). במקום זה, היא עוסקת בצורה בוגרת ורצינית בנושאים כמו מיניות, יחסי משפחה, פריבילגיות וגזע. במקביל, היא מהווה תצוגת תכלית מהממת של תרבויות שחורות - החל מהפסקול המעולה שמלווה אותה, דרך הבחירות האופנתיות של הדמויות, ועד לאומנות שתלויה בבית הוריו של ג'סטין.
ומה בגזרת השחקנים? הופעות המשחק הכי טובות בסדרה הן ככל הנראה אלה של האמהות - כאמור, זושה רוקמור וקארן פיטמן - אבל גם השחקנים הצעירים שמככבים בתפקידים הראשיים עושים עבודה לא רעה. נכון שלעתים הוראות הבימוי שקופות מדי והבעות הפנים מפורשות מדי, אבל זה לא מעכיר את חוויית הצפייה. בסך הכל הכימיה שלהם משכנעת לגמרי, והאינטראקציות שלהם מייצגות באופן די אמין (טלוויזיוני אומנם, אבל לא טלנובלי להחריד) אינטראקציות של תלמידי תיכון - למשל, הכישלון החרוץ בפעם הראשונה שבה הם מנסים לשכב. אם לסכם במשפט, אפשר לומר ש"שלך לנצח" היא סדרה שתשאב את חובבי הז'אנר שאליו היא משתייכת, אם הם ייתנו לה צ'אנס.