המרחק היחסי מהעונה האחרונה של "קופה ראשית", ומזו שעוד תגיע בעתיד, הפכו את השטיקים המוכרים שלה לכאלה שכבר מעוררים געגוע. כי אומנם עברו רק ארבעה חודשים מאז הפרק האחרון של הסיטקום הכי מצליח בכאן 11 (ובעשור האחרון), אבל הם הרגישו לפחות כמו שנתיים. וכשהיא נטולת השליחות הסאטירית שגרמה ל"ארץ נהדרת" לפנות גם החוצה, להסברה, פרק החירום "קופת ברזל" התמקד אך ורק בחיזוק פנימה. למרות הנסיבות האיומות, התוצר הסופי הוא לא פחות מפסגת קומדיה בימי מלחמה.
תוך התגייסות מלאה ומרשימה של הקאסט - מקרן מור ואמיר שורוש עד ענת "גועל נפש" פטלסקי ומיה לנדסמן - אנשי "קופה ראשית" הוכיחו שהחשיבות שלה לא מסתכמת במסעות חיזוק בין המפונים והניצולים. יממה אחרי 7 באוקטובר הם כבר התרוצצו בין מלונות כמו להקה צבאית, היו מהראשונים להבין את נחיצותה של הבדרנות ועשו זאת בלי שום ספר הוראות או חומרים חדשים. זה הוליד רגעים לא פשוטים עבור השחקנים, כפי שהעידו בעצמם על המפגשים הגולמיים בתחילת הדרך, אבל הגיבושון הזה גם הוליד את אחד הפרקים הטובים בתולדות הסדרה. בטח שגם אחד המנחמים, המעודדים ואפילו המצחיקים שלה.
כי אפשר להתפלסף עד מחר על הבחירה של אנשי "קופה ראשית" לדבוק בהומור לכל הגילים על חשבון אמירות משמעותיות, אבל מה לעשות: "את הולכת למילואים, אז למה השפם?" שכוכבה אומרת לשירה - בדיחה טובה. ותחת כל המגבלות הלוגיסטיות שנוצרו, שימו לב למשל שפרק שלם בסדרה על סופר חלף בלי שיראו אותו מבפנים, היוצרים החרוצים מצאו מקום לשלב בעלילת שגרת המלחמה גם את הנושאים הבוערים ברמה הלאומית (התגייסות אזרחית) וגם את אלה ברמה הסופרית (עגבניות מטורקיה).
הספיישל של "קופת ברזל" המשיך את המסורת מהעונה הקודמת של יציאה מתחומי הסופר - המרחב המוגן של הסדרה, אם תרצו - לצילומי חוץ מאתגרים בהרבה. והיו בו עלילות מקוריות בדרכן, כאלה שהשכילו לנצל את המגוון הרחב של ארסנל הדמויות וממש ניתן לראות את האופן שבו פותחו במוחם של הכותבים: איך נגרום לאי הבנה סביב ראמזי בתוך מנהרה? ניתן לו לטפל בכוחות עצמו במכת החולדות בסופר בגלל שההנהגה קרסה. היה אפשר בקלות למנף את ראמזי לסיפור בועט יותר, אבל זו לא דרכה של ה"קופה". כי ראמזי הוא מקרה נדיר של גיבור ערבי במיינסטרים הטלוויזיוני שאיננו מחבל או כלי במשחק ביטחוני, וטוב שהוא נשאר כזה גם בימי לחימה. ואם יש משהו משותף לסבבי המלונות של הכוכבים ולפרק המיוחד, הרי שזה המאמץ לשדר אופטימיות ולהתאים את השגרה של אז לעכשיו. לא פרק מלחמה ולא עונה חדשה, אלא ספיישל למדינה ששבה לנקודת ההתחלה של עצמה.