השנים האחרונות, כנראה שבחסות הקורונה, היו שעתו הגדולה של פורנו העשירים על מסך הטלוויזיה. מסיבות הייטק, מסעדות יוקרה, הפאר האמירותי, וכמעט כל דבר ששודר ב-HBO - בין אם מדובר בריזורטים מנקרי עיניים ("הלוטוס הלבן"), בנייני משרדים מלוקקים ("יורשים") או בסתם מכונת שתייה קלה במטבח הביתי ("Hacks"). "נגד הרוח" ("Rain Dogs"), שיתוף פעולה של ה-BBC ורשת הפרימיום האמריקאית שיצאה לדרך בשבוע שעבר, היא הכל חוץ מפרימיום. נציגה חריגה לפורנו העוני, הגרסה הכספית של סרטוני פיצוץ פצעונים.
הקומדיה השחורה המרירה, שיצרה הסופרת הבריטית-אירית קאש קאראוויי, מתמקדת בדמותה הלא תפקודית של קוסטלו ג'ונס (דייזי מיי קופר): אם יחידנית לאייריס הצעירה (התגלית פלור טשג'יאן) שמתגלגלת איתה מפתרון דיור זמני אחד לאחר תוך שהיא מנסה לא להתבזות בניסיונות למצוא פרנסה. עדיין מדובר במעמד הביניים, אבל החלטה לא נכונה של קוסטלו עוד עלולה להפיל אותה מטה. כדי להימנע מזה, ולשמור על שפיות באופן כללי, היא מטפחת משפחה-נבחרת לא שגרתית - כשחלק מרכזי ממנה הוא סלבי (ג'ק פרת'ינג), חבר ותיק וגיי שהוא במקרה אסיר משוחרר והדבר הכי רחוק שיש ממודל נורמלי לחיקוי. למזלה של קוסטלו מדובר בחבר עשיר, כזה שיכול לעזור לה להחזיק את הראש מעל המים, רק שלצערה מדובר גם בגבר מתעלל מהסוג שלרוב רואים בסדרות "רומנטיות", והתלות שלה בו הרסנית בדיוק כמו שהיא יעילה כלכלית.
מאחר שמדובר בהפקה משותפת עם ה-BBC, "נגד הרוח" נראית ונשמעת כמו סדרה בריטית קלאסית: שמונה פרקים דחוסים וקצביים, נופים אורבניים מרהיבים של לונדון (כן, גם בחלקה העני) ומבטא בריטי כבד שלצופה הישראלי אין שום דרך להבין בלי כתוביות. דווקא השיוך ל-HBO הוא זה שמרגיש מוזר כאן - כי על אף אהבתה של הרשת לסדרות קטנות וצנועות ששמות דגש על תסריט חכם ולב פועם ("להרוס אותך", "מישהו איפשהו", "לוס אספוקיס"), לא ברור איפה האקס פקטור שיצדיק את המיקום באכסניה הנחשבת. מאבק ההישרדות של קוסטלו ואייריס, חריג ככל שיהיה בנוף הטלוויזיוני, לא באמת מרגיש כמו משהו מרענן ובטח שלא מעורר דחף להמשיך מיד לעוד פרק. אז במקום בן זוג מתעלל יש לנו ידיד מתעלל, מה הלאה? הכריזמה הניכרת של קופר, והידיעה שמדובר בסדרה בריטית ועל כן כל מרכיב בה יישב בול במקום, לא באמת מתגבשות מעבר למשהו שהוא בגדר "נייס טו האב". וכשסדרה מתרחקת בכזו בולטות מחיי המותרות, אולי כדאי להתחשב בכך.