הקאמבק של "פרייז'ר" נוחת על המסך בתקופה שבה הכל פועל לרעתו. טרנד הריבוטים של הסדרות האייקוניות של שנות ה-90 כבר מזמן מאחורינו, ואפילו בזמן אמת לא היו חסרים קולות שלא היו מעוניינים בו. בנוסף, כמו רבות מסדרות הסיטקום של התקופה, "פרייז'ר" סובלת מתדמית בעייתית. היא אומנם תמיד נחשבה לחכמה ומתוחכמת יותר מחברותיה לז'אנר, אבל ממש כמותן ההאשמות הלגיטימיות לא פסחו עליה - גזענית, מיזוגינית, להט"בופובית, שמנופובית.
כאילו כל זה לא מספיק, גם הכוכב הראשי שלה, קלסי גרמר, לא נחשב למפורסם אהוב במיוחד. הוא אמר בריאיון לפני כמה שנים שהוא מעריץ את פוטין, אלכוהוליסט לשעבר שהקולגות שלו העידו על כך שהגיע לסט שיכור והפריע למהלך העבודה התקין - ויש גם האשמות על סקס עם קטינה. לא בדיוק האיש שבא לנו לחבק כרגע. גרמר גם חוזר לבדו, ללא שאר חברי הקאסט המקוריים והמ-א-ו-ד אהובים של "פרייז'ר" הישנה. ג'ון מאהוני, שגילם את אביו של פרייז'ר, הלך לעולמו; ודיוויד הייד-פירס, ג'יין ליבס ופרי גילפין, שגילמו את ניילס, דפני ורוז, הם לא חלק מהקאסט החדש. מילא רוז (שכנראה תקפוץ לתפקיד אורח קטן), אבל אתם יכולים לדמיין את "פרייז'ר" ללא ניילס ודפני?
בגרסה החדשה, שנקראת גם היא "פרייז'ר" וזמינה מעכשיו ב-yes, הפסיכולוג המתנשא חוזר לבוסטון לאחר מות אביו - ואנחנו מגלים מה עבר עליו ב-20 השנה האלה. תוכנית הרדיו המצליחה שלו הפכה לתוכנית טלוויזיה, כך שהוא כבר דמות ממש מפורסמת בעולם החדש, והוא נפרד משרלוט, מי שהייתה מושא אהבתו האחרון בסיבוב הקודם של הסדרה. בבוסטון הוא מתאחד עם בנו פרדי (ג'ק קאטמור-סקוט), שבחר שלא ללכת בעקבות אביו, נשר מהאקדמיה ועובד בתור כבאי, ועם אלן (ניקולס לינדהרסט), פרופסור בהרווארד וחבר ישן של פרייז'ר מימיו באוקספורד. הדמויות הראשיות הנוספות כוללות את דיוויד (אנדרס קית'), בנם של ניילס ודפני שהוא שכפול מהלך של אביו הנוירוטי; אוליביה (טוקס אולגונדיה), ראש מחלקה בהרווארד שמחזרת אחרי פרייז'ר להצטרף לסגל המרצים; ואיב - אם טרייה שאבי בנה היה החבר הכי טוב של פרדי ונהרג, ומאז מתגוררת עם פרדי.
בואו נגיד רגע בקול רם (או בכתב רם) את הברור מאליו - "פרייז'ר" היא קומדיית מצבים, ואלה נכחדו מהעולם בצדק. לאף אחד לא בא לשמוע סאונד של צחוק מוקלט שמסמן איפה נגמרת בדיחה וגם כמה חזק צריך לצחוק ממנה ב-2023. אבל מלבד זה, האמת היא ש"פרייז'ר" מפתיעה לטובה. כבר בזמן אמת היא הייתה יותר שנונה מחברותיה למסך הקטן, והמגמה הזאת ממשיכה. הקצב הקומי שלה עובד וקלסי גרמר, עם כל הבעייתיות שלו כאדם, הוא פשוט שחקן נפלא שמחזיק את הסדרה על כתפיו וכמעט מפצה על היעדרם של הייד-פירס וליבס. היחסים המתוחים של פרייז'ר עם בנו פרדי מספקים שכבה אנושית נוספת לסדרה שניתן להזדהות איתה, והעובדה שהוא גבר לבן עשיר ואליטיסטי ממשיכה לספק חומרים קומיים מוצלחים - כי ניתוק מעמדי זה תמיד באופנה. לא כל הדמויות עובדות ולא כל הבדיחות עובדות, אבל מדובר בקומדיה חמודה ולא מביכה בכלל שיכולה לספק ניתוק לא רע מהמציאות הנוכחית.