בקיץ 2021, ובלי יותר מדי באזז מקדים, נחתה בנטפליקס הסדרה הדבילית "סקס/לייף" והפכה ללהיט התורני של ענקית הסטרימינג. הצופים התמכרו לעלילותיה המופרכות של הגיבורה המוטרפת בילי, שנקרעה בין החיים עם בעלה קופר והילדים לבין התשוקה לבראד, האקס המיתולוגי. או, במילים אחרות, הצופים התחרמנו מסצנות הסקס הגרפיות והמרובות (והמגוחכות, יש לציין). ולא רק זה: ההייפ סביב הסדרה הוזן גם מסצנת הפין ההיא (מי שצפה יודע), כמו גם מהדיבורים על הזוגיות שפרחה בין שרה שאהי ואדם דמוס (שמגלמים את בילי ובראד), שהתאהבו בחיים האמיתיים. אבל יותר מהכל, "סקס/לייף" הייתה הסדרה המושלמת לבוז לה ולהתאבסס עליה בו זמנית, ולפעמים זה כל מה שאדם עייף צריך. עכשיו, שנה וחצי אחרי, היא שבה לעונה שנייה – וכן, היא עדיין הסדרה הכי גרועה בנטפליקס. איזה כיף שהיא חזרה.
העונה השנייה נפתחת באותה נקודה בה נגמרה הקודמת: אחרי שהבינה שהיא לא מוכנה לוותר לא על יציבות ולא על הרפתקנות, בילי הנרגשת מגיעה אל פתח ביתו של בראד, מוכנה לסקס הטוב של חייה. כולנו חשבנו שהוא יעוט על ההזמנה, אבל בראד דווקא מסרב: מתברר שבחצי השנה שחלפה מאז שבילי דחתה אותו הוא כבר המשיך הלאה. יש לו חברה חדשה (ודוגמנית), והיא גם בהיריון ממנו (התסריטאים של "סקס/לייף" לא מבינים את הקונספט של זמן). וכשבילי חוזרת הביתה באותו הלילה, גם מערכת היחסים שלה עם קופר מגיעה לסיומה, בטון צורם. היא עוברת לגור בניו יורק, ומתקשה להתמודד עם המציאות החדשה שלה, שחסרה את שני הגברים בחייה.
אבל זה לא נמשך ככה לעוד זמן רב. אחרי קפיצה משמעותית בציר הזמן (העונה מלאה בכאלה, תתרגלו) סאשה מוציאה את בילי לגירלז-נייט-אאוט, דוחקת בה לצאת מאזור הנוחות. בבר הומה בילי פוגשת את מג'יד הנאה (דריוס הומאיון, כוכב "טהרן") – שאמור היה להיות הכרטיס שלה בחזרה לעולם הסקס הלא מחייב, אבל משום מה הופך להיות מערכת היחסים הרצינית הבאה שלה. הקאצ'? מג'יד הוא בעל מסעדה בעיר, ומי אם לא בראד הוא אחד המשקיעים שלו. וכשבילי ובראד נפגשים שם במקרה (גם זה יקרה עוד הרבה פעמים לאורך העונה, תתכוננו), ברור להם שהאש ביניהם עדיין לא כבתה. ומזל שיש את בראד, כי מערכת היחסים בין בילי למג'יד - איש שהוא בעצם כלבלב - רחוקה מלהיות מסעירה או מפעילה.
בראד מגיע-במקרה-למקום-שבו-בילי-נמצאת הרבה יותר מדי פעמים לאורך העונה הזו (רק בפרק האחרון, למשל, המשפט "מה אתה עושה פה" יוצא מפיה פעמיים לפחות), אם כי זמן המסך שלו הופחת משמעותית, וחבל שכך: דמוס הוא השחקן היחיד בסדרה שלא נוטה לסבוניות מיותרת. ואם כבר מדברים על הדמות, צריך לומר שבראד של עונה 2 הוא לא בראד של עונה 1. פעם הוא היה באד-בוי פגום וחסר אחריות שעושה סקס על מסילות רכבת, אבל התכונות האלה התפוגגו כלא היו. עכשיו בראד הוא פשוט הבחור החמוד והבלתי מושג.
דווקא סאשה (מרגרט אודט), שהיא כנראה הדמות הכי מעצבנת בטלוויזיה כרגע, מקבלת נפח עלילתי משמעותי יותר ביחס לעונה הקודמת. היא פותחת את העונה כשהיא על גג העולם, אישה חזקה עם ספר רב מכר, אג'נדה מעצימה (לכאורה) ועתיד זוהר עוד יותר לפניה – אבל הכל משתבש לה כשהיא פוגשת שוב את קאם, ה-אקס המיתולוגי שלה (וליתר דיוק, אדם שלא היה קיים עד עכשיו בעולמה והומצא לנוחיותם של התסריטאים. אגב, צריך לשאול, למה "סקס/לייף" כל כך אובססיבית לאקסים?). בכל מקרה, לפני 17 שנה הם נפרדו כי השאיפות הקרייריסטיות של קאם מנעו מסאשה לממש את עצמה, ועכשיו, כשהמותג שהפך אותה למפורסמת הוא "אישה עצמאית לנצח", היא צריכה לבחור בין ההצלחה שלה לבין אהבת חייה. אגב, העניינים מתלהטים גם אצל קופר (מייק ווגל), שבזמן שחלף מאז הפרידה מבילי כבר הספיק לממש את המתח המיני בינו לבין הבוסית פרנצ'סקה. וגם קו העלילה הזה, כמובן, מסתבך.
כל זה רק על קצה המזלג. איך זה יכול להיות, אתם שואלים? ובכן, כי "סקס/לייף" דחפה לעונה אחת עלילה שיכולה לפרנס ארבע שונות של סדרת טלוויזיה נורמלית. כל כך הרבה קורה ומשתנה, ולא בקטע טוב: היוצרים דוחסים לתסריט עוד ועוד בעיות מיותרות ומכשולים מאולצים, אבל אז נפטרים מהם באמצעות פתרון עצל כזה או אחר ועוברים לדבר הבא (דוגמת אמא של בילי, שבאה להציף תסביכים מהילדות רק כדי להתנצל ולהיעלם מהסדרה חמש דקות אחר כך). והקפיצות בזמן, צריך לדבר על הקפיצות בזמן. הטריק המאוס הזה, שבדרך כלל משמש יוצרים במקרי חירום ולטובת קידום העלילה, הוא הגו-טו של האנשים שעומדים מאחורי "סקס/לייף". אני מודה שבשלב מסוים כבר הספקתי לספור, אבל התחושה היא שהעונה נמתחת על פרק זמן של שלוש שנים (ואיכשהו האדסון נשאר תמיד בן שש).
והעניין הוא כזה: כל כך הרבה קורה, ואיכשהו כלום לא קורה. כבר ידוע שהתובנות של "סקס/לייף" על זוגיות ועל הגשמה עצמית הן לעוסות ובנאליות, אבל לא רק שהן כאלה, אלא גם שהן לא קוהרנטיות; סיפורי האהבה, כמובן, ריקים מתוכן; הסקס נראה תמיד אותו הדבר. והדמויות רדודות להחריד – אבל הסדרה ממשיכה להעמיס עליהן כמות לא הגיונית של תארים, הישגים וכסף כדי שנאמין שמדובר באנשים מעניינים וחכמים (שימו לב לזה שאין אדם בסדרה שאינו ביג-שוט בתחומו).
מה גם שרוב הדמויות פשוט נורא מעצבנות. נקודת האור החד משמעית של העונה הזו היא דמותו של מיק, סוכן העל הגרוטסקי של סאשה, בגילומו של קרייג בירקו הכריזמטי (הלא הוא צ'ט מ"Unreal", שבה כיכב גם דמוס). נראה כאילו הוא לקוח מסדרה אחרת (בקטע טוב). וגם בראד, כאמור, הוא בגדר הנסבל – אבל כל השאר הם פשוט, איך אומרים, בלתי. ובראשם הגיבורה המרכזית. בילי של שרה שאהי היא אישה שתמיד נמצאת על סף (או בעיצומה של) התמוטטות עצבים (קצת כמו קאסי מ"הדיילת"). זה די מתיש, ויותר מזה - בשלב מסוים מתפתחת אדישות אל מול ההתפרקויות שלה. "סקס/לייף" נוטה באופן כללי לדרמטיות מוגזמת וקונסיסטנטית – וכשאין עליות וירידות, כשהרגש תמיד על 100%, האפקט שלו נעלם. דמותה ההיסטרית והמעורערת של בילי, שקולה רועד ועיניה דומעות בכל רגע נתון, כבר לא נלקחת ברצינות.
אבל זה בדיוק מה שכל כך כיף ב"סקס/לייף" – ללעוג לה. האמת, היא כל כך לא-מתוחכמת עד שקשה להבין אם מדובר בטלנובלה נחותה או בהטרלה מבריקה. כך או כך, היא מנצחת: צופי העונה הראשונה שנהנו ממנה כדרמה מהבילה לסגור איתה יום ארוך יאהבו גם את העונה השנייה, ואלה שהתמסרו ל"סקס/לייף" מהזווית המתנשאת ימצאו בה מגרעות בשפע גם הפעם.