שדכנות נחשבה בעשורים האחרונים למקצוע מיושן ולא רלוונטי, ולא רק בגלל דעיכתו של מוסד המונוגמיה. האינטרנט הביא איתו הזדמנויות חדשות ומרגשות לחבר בין אנשים זרים, ומי צריך לשלם לאישה זרה על בליינד דייטס כשאפשר להחליק ל-dm בחינם? אבל דווקא השפע הזה שמספק לנו עולם האפליקציות הוא מה שהפך את השדכנות לרלוונטית שוב. הרווקות המאוחרת, החוויה המתישה של דפדוף בטינדר ותרבות הגוסטינג הביאו אנשים להרהר שוב במקצוע הזה, ולראות אותו באור חדש לגמרי.
במקרה של שדכנות יהודית, אנחנו רגילים לשמוע על פגישות בלובי מלונות של חרדים, סצנות שרובנו מכירים בעיקר מסדרות וסרטים. אבל "שדכנות מודרנית" ("Jewish Matchmaking"), תוכנית הריאליטי החדשה של נטפליקס, חושפת מה קורה מאחורי הקלעים של מנגנון השידוכים היהודיים - ומראה איך הוא עובד עבור חרדים, מסורתיים וחילונים כאחד. והיא תגרום לכם לחשוב שלפנות לשדכנית מקצועית זה לא רק לא מביך - זה למעשה רעיון גאוני.
אחרי ההצלחה של הגרסה ההודית ("Indian Matchmaking"), בנטפליקס מצאו את עליזה בן שלום - שדכנית יהודייה-אמריקאית שעברה להתגורר בפרדס חנה, ומציעה את שירותיה ליהודיות ויהודים בארה"ב ובישראל. היא עובדת עם כל הספקטרום של הקרבה (או הריחוק) לדת, ויש לה רק בקשה אחת מהמשודכים שלה - שייפנו אליה כשהם מוכנים לזוגיות ארוכה ומחייבת, כי היא לא תבזבז את זמנה רק כדי למצוא לכם את הסטוץ הבא. פייר.
"שדכנות מודרנית" אולי מתמקדת ביהודים, אבל היא ממש לא מיועדת לצופים יהודים בלבד, והנושאים היהודיים הם בסך הכל משניים לנושא המרכזי: הקושי במציאת אדם שתרצו לבלות איתו את רוב זמנכם הפנוי. ואם כבר יהדות - בן שלום משתמשת בעקרונות של הדת שלנו באופן מעניין ומרענן. היא לוקחת עקרונות מהיהדות, אבל במקום להתייחס אליהם כאל כללים נוקשים, היא משתמשת בהם כרעיונות יצירתיים לתרגילים שהיא נותנת ללקוחות שלה. כך, למשל, כשהיא פוגשת לקוחה חרמנית במיוחד, היא מציעה לה לנסות "שמירת נגיעה". לא ככפייה דתית חלילה ולא כנוהל מחייב, אלא כניסוי - לא לגעת בבן הזוג שלה במשך חמישה דייטים בלבד. התרגיל הזה נכשל, אבל הכוונה בהחלט מעניינת.
ברגעים הטובים שלה, "שדכנות מודרנית" חושפת את הקהל לסוגים השונים של היהדות. פיי האורתודוקסית מברוקלין היא אישה חזקה שרוצה גבר אדוק לפחות כמוה, אם לא יותר; ניקישה היא יהודייה חצי שחורה מקנזס סיטי שמעולם לא נתקלה באדם יהודי שחור אחר; ודני ממיאמי היא נסיכה יהודייה אמריקאית קלאסית עם דרישות גבוהות. הפן היהודי בתוכנית בא לידי ביטוי בעיקר כשעליזה מתחילה לברר מה הפרקטיקות הדתיות של כל אחד מהמשתתפים והמשתתפות, וכמו שהיא אומרת - "יש 15 מיליון יהודים בעולם ו-15 מיליון דרכים שונות להיות יהודים".
למרות שחלקים מהתוכנית צולמו בישראל, הלקוחות עצמם אינם ישראלים. לחלקם יש הורים ישראלים וחלקם מקבלים שידוכים ישראלים, אבל חשוב לציין שבאופן שהולם את התקופה - "שדכנות מודרנית" היא לא פרופגנדה ציונית שמעוררת אי נוחות. המציאות הפוליטית הבעייתית כאן לא מיוצגת בתוכנית בשום צורה, כמובן, אבל ניכר שהעריכה גם נזהרת שלא להלל את ישראל יותר מדי: יש כמה דגלי ישראל בצילומים מתל אביב, משתתף אחד שהתגייס לצבא (והעובדה הזאת מוזכרת בדיוק לשנייה) ואמריקאית אחת שמודה ש"שטפו לה את המוח" כדי לאהוב את ישראל. זה לא אומר שאין ב"שדכנות מודרנית" רגעים קרינג'יים, למשל כשסינדי האמריקאית מדברת על תיקון עולם ועל התנדבות באפריקה, בזמן שהיא עצמה היגרה לירושלים ומתגוררת מאות מטרים מפשעי מלחמה יומיומיים. מאוחר יותר היא גם מתחרמנת מתפילין.
אבל איפה הקרינג' העיקרי של "שדכנות מודרנית"? כמו בכל ריאליטי דייטינג אי פעם, גם כאן חלק מהמשתתפים הם גברים עם דרישות ספציפיות. אורי האמריקאי, למשל, ממש מתעקש על שידוך לישראלית, כי הוריו ישראלים והוא מרגיש שהוא חייב לבטא את עצמו בעברית עם בת הזוג שלו. עליזה משדכת לו את עדי היפהפייה, אבל יש רק בעיה אחת - הוא חייב בחורה עם עיניים כחולות, ולא מוכן להתפשר על כך. בטוח שאתה רוצה יהודייה? נוח, למשל, איטלקי בן 24 שחי בישראל, פוסל את הדייט שלו בגלל שהיא מתולתלת. ניקישה מצדה מעדיפה גברים צעירים ולא מקריחים, אבל לגמרי זורמת עם השידוך של עליזה לגבר שלא עונה לדרישות האלה, ומגלה שהתכונות הפיזיות האלה בכלל לא מפריעות לה.
"שדכנות מודרנית" היא לא צפיית חובה. היא נחמדה לפרקים ומשעממת לפרקים, תלוי במי הלקוח או הלקוחה שחולקים את המסך עם עליזה באותו רגע. חלקם הם תענוג לצפייה, בעוד אחרים יגרמו לכם להעביר למהירות צפייה של 1.5. באשר לעליזה עצמה, הליהוק שלה לא חף מבעיות. היא אישה חייכנית וחיובית שמקבלת את כל מה שהלקוחות שלה מבקשים מבלי להעמיד בפניהם יותר מדי אתגרים. במציאות זה אולי נפלא, אבל בטלוויזיה דרושה קצת יותר דרמה, ולא בטוח שעליזה תרצה לספק אותה.