ארהב בסחרור, ולא צריך לגלות את אמריקה בשביל לקבוע את זה. זו ההסתערות על הקפיטול, רצח צ'רלי קירק, ניסיון ההתנקשות בטראמפ, חיילי המשמר הלאומי שנשלחים לערים הגדולות, המיליונים שמפגינים שאין מלכים באמריקה, וזו גם בחירת המחאה בזוהרן ממדאני לראשות העיר ניו יורק. אבל איך יודעים שמה שעובר על אמריקה אינו רוח חולפת אלא מטלטל אותה מן היסודות באופן שעלול לערער את יציבותה? התשובה בגוף השאלה: היא חוזרת אל היסודות. מנסה לפחות להזכיר לעצמה על מה נלחמו שם בראשית הדרך ובאיזה מחיר דמים והקרבה, עם המצוד אחר רוצח לינקולן, עם מייקל דאגלס בתפקיד פרנקלין, עם המילטון של לין-מנואל מירנדה - כולן דמויות מופת שהניחו את היסודות לעיצובה של הדמוקרטיה המשפיעה בעולם, והפכו ליצירות פופולריות בשירותי הסטרימינג לאחרונה.כעת מתווסף אליהן ג'יימס גרפילד (כן כן, החתול הקולנועי המפורסם קרוי בעקיפין על שמו), הנשיא ה-20 של ארהב, שנרצח על ידי מתנקש כמה חודשים אל תוך כהונתו ונמצא כעת בליבה של המיני-סדרה מוות ממכת ברק (Death by Lightning) שעלתה בנטפליקס. ארבעה פרקים שמאחוריהם ניצבת שורה מרשימה של יוצרים ובראשם אנשי משחקי הכס, דיוויד בניוף ודי.בי. וייס, הפעם על ההפקה. מה גורם לשניים לשים בצד את העיסוק בדרקונים ופנטזיה (לאחרונה גם עם בעיית שלושת הגופים) לטובת אפוס היסטורי סופר ריאליסטי? כנראה שגם הם מרגישים שהקרקע נשמטת, ועל מנת להתמודד עם זה הם עושים את מה שיוצרים עושים משייקספיר ועד לברכט - בורחים הרחק בזמן בשביל להגיד בלי פילטרים את מה שהם באמת רוצים לומר על הכאן ועכשיו.מוות ממכת ברק נודדת 150 שנה אל שלהי המאה ה-19, ואל סיפור על שני אנשים שההיסטוריה שכחה - אחד היה נשיא ארהב, השני ירה בו. שימו לב, זו הטרמינולוגיה שפותחת את הסדרה: ירה בו, ולא למשל רצח אותו או הרג אותו. הנשיא הוא גרפילד בגילומו של מייקל שאנון (חלון פנורמי, יצורים ליליים), והיורה הוא צ'רלס גיטו שמגלם מת'יו מקפדיין (יורשים, גאווה ודעה קדומה), שניהם עם רזומה של תפקידי משנה נהדרים והפעם ראש בראש במרכז הבמה. שתי דמויות שלא במקרה נבחרו לשמש מראה על-זמנית לאמריקה בת ימינו - הן במידה רבה מגלמות את שתי נקודות הקיצון של החלום האמריקאי - האידאליסט והאופורטוניסט, האמת והשקר.מצד אחד גרפילד, אדם שורשי וערכי משעמם למוות מייד-אין-אוהיו האפרורית, איש משפחה, לוחם נערץ ששרד את נהר המוות במלחמת האזרחים רק כמה שנים קודם לכן תחת נשיא אחר שנרצח, לינקולן. אדם שפיו וליבו שווים - בלי שטיקים ובלי טריקים. דמות איומה מבחינה טלוויזיונית. מצד שני גיטו, נוכל ומניפולטור בכל רמח אבריו, שלא בוחל באמצעים, בשקרים ושגיונות (היה חולה בנפשו ללא כל עוררין), שמסמל חלום אמריקאי מסוג אחר לגמרי. זה שמהלך קסם ומוכר לכל אדם בדיוק את מה שהוא רוצה לשמוע, ברוח המוטו שכל יזם יודע לדקלם, Fake it until you make it. הטרגדיה של גיטו היא שהפייק כל כך עוצמתי על נפשו המעורערת, שהוא מאמין בשקר בכל מאודו ומאבד לחלוטין את הקשר עם המציאות. דמות שהמסך אוהב. בעולם אחר הייתי יכול להיות נשיא ארהב, הוא אומר וקשה להתווכח איתו.אפילו שמדובר ברוצח, ליוצרים יש לא מעט חיבה אליו, ולראיה הם הציבו את מקפדיין לגלם אותו - שחקן נפלא שמסוגל לעורר אמפתיה אפילו בזיקית נאלחת כמו טום וומבסגאנס ביורשים. הם בונים אותו כדמות שווה במשקלה לזו של הנשיא, מתארים את התסכולים ומפגינים מידה לא מבוטלת של יחסי אהבה-שנאה והכלה למתנקש הלא מאוד מיומן (המוות של גרפילד היה מהטיפול הרפואי שקיבל ולא מהירי עצמו). הם מתארים הרבה יותר בחומרה את האקלים שאפשר את קיומו של גיטו באמצעות השחתה של המערכת הפוליטית, ונעזרים לשם כך בשורה של שחקנים מצוינים, החל בשיי ויגהאם (אימפריית הפשע) בתפקיד הפוליטיקאי שחולש על מכונת הרעל של התקופה, ניק אופרמן (האחרונים מבינינו) כגובה החסות האלים שממונה לסגן הנשיא צ'סטר ארתור (לימים הנשיא ה-21, שעובר גם את השינוי הכי משמעותי על המסך), ובראדלי וויטפורד, לאחרונה גם בהדיפלומטית, ושוב הוא איתנו במסדרונות השלטון של הבית הלבן.מוות ממכת ברק היא סדרה היסטורית ראויה, שכוחה הוא בתזמון ובהפקה מושקעת עם ירידה לפרטים, כולל תיאורים מרשימים של התקופה. יחד עם זאת, צריך לומר שהיא גם מאוד דידקטית ומכוונת בעיקר אל חובבי הז'אנר. הם יקבלו מבט מקיף אל פרשה שעיצבה את פני הפוליטיקה האמריקאית עד ימינו, וספק אם מישהו מהם הכיר.