הסיפור של כפר עזה - 95% גן עדן הוא מקרה קלאסי של בנסיבות משמחות. הסדרה הדוקומנטרית של כאן 11, על הקיבוץ שכמעט כל בית נפגע בו ב-7 באוקטובר, הייתה אמורה להיות הפקת הדגל של התאגיד לרגל יום השנתיים הלועזי לטבח. אבל אז יום השנתיים נגמר, החדשות על הסכם מתגבש התפרצו, ותוך ימים ספורים קיבל הקיבוץ בחזרה את אחרוני חטופיו, גלי וזיוי ברמן. מפאת סכנת אובדן הקשב הציבורי, שלושת פרקי כפר עזה רוכזו לשידור רציף במשבצת הדי מעליבה של 22:30 בלילה.כפר עזה, שהעבודה עליה החלה שנייה אחרי השבת השחורה ונמשכה עד שנייה לפני שידור הבכורה, הוא פרי יצירתה של קרין קיינר - מי שלפני שנתיים עשתה פלאים מהקרקס המוניציפלי בטבריה - מתחת לקו האדום. ולמרות שבשני המקרים מדובר בסיפורים על יישוב אחד והפסיפס האנושי שמרכיב אותו, עדיין מרשים לגלות איך קיינר מצאה דרך לטוות מכנים משותפים (כמו הפתיח באווירת אופרות הסבון) בין סדרות כל כך מנוגדות בטון שלהן: האחת על טבריה קומית כמעט לגמרי, האחרת על כפר עזה היא 100% טרגית. בעצם, וברוח שם הסדרה והמוטו של חברי הקיבוץ, אולי 95%. חמשת האחוזים החסרים האלה הם המקום שבו קיינר מצדיקה שמיעה נוספת של אותן עדויות, כי היא משיגה גישה לרגעים קטנים ואנושיים שמספרים המון.ודווקא בזכות הרגעים הקטנים האלה, שעל פני השטח נראים כאילו לא קורה בהם כלום, כפר עזה מספרת את הסיפור שלה בצורה אחרת - ומרגשת, מנחמת, מעציבה, אפילו מצחיקה יותר. איילת אפשטיין, אמו של נטע שקפץ על רימון כדי להציל את ארוסתו, מקבלת חודש אחרי הטבח טלפון ממכרה רחוקה שמציעה להשלים פערים. בכל זאת, היא זכרה שהיא גרה באזור אשקלון ויישובי הדרום עדיין בוערים. להפיל עלייך את כל הפצצות?, שואלת בציניות אפשטיין שאיבדה חמישה בני משפחה באותו יום. בשלב אחר, כשחברי הקיבוץ מתכנסים לאסיפה ראשונה שתכריע מה יהיה ביתם הזמני, הפרוצדורה והבירוקרטיה טומנות בחובן לא פחות מכל שחזור אימת 7 באוקטובר שנמסר בגוף ראשון. מפגש מקרי בין המצלמות לסהר דמארי, גיסתה של אמילי שאז עוד הייתה בשבי, הופך אותה לאחת מהגיבורות המפתיעות של הסדרה ולכלי שבאמצעותו קיינר לא מתביישת לגעת באינטריגות הפנימיות בין אנשי כפר עזה.למרות הפוקוס המיוחד על משפחת אפשטיין, כולל התלוות לטיסות מעבר לים, אנסמבל הגיבורים של כפר עזה רחב ככל האפשר. קיינר גם מתלווה ליונתן שמריז בעת הקמתה של תנועת קומו, ומתעדת את משפחות גולדשטיין, שטיינברכר ואילון. חזרתם הביתה של גלי וזיוי, שבהפקה מן הסתם לא באמת תכננו שישובו עד השידור, מסדרת לה את הסוף טוב המתבקש - למרות שזה לא סוף של כלום, ולא בטוח עד כמה המצב טוב. לכן, אגב, חבל שכפר עזה שודרה דווקא במתכונת הזאת. כמו שכל כך הרבה אנשים מהעוטף הסבירו בימים האחרונים, סגירת המעגל שנרשמה עם השבת אחרוני החטופים החיים היא רק ההתחלה של עיבוד הטראומה. מי בכלל פנוי לחשוב על בית, או על עתיד, או על בחירות מוניציפליות שהפכו להתמחות של קיינר, כשמבחינתם השבת הזאת בקושי נגמרה. הרלוונטיות שלה, למרבה הצער, גדולה יותר מהכמעט-סוף של כל עסקה. צפיית חובה למי שעוד בנוי נפשית לאחת.