7 באוקטובר, 2013. צריך לשפשף את העיניים - ויותר מפעם אחת - מול השקופית הזאת, שפותחת את הדוקו "מלך הספרדים" לציון עשור למותו של הרב עובדיה יוסף. בדיוק ביום שבו מלאו עשר שנים ללכתו של מרן, היו כמה מיתות חשובות אחרות להתעסק בהן. זו מן הסתם הסיבה שבגללה סרטו של עופר פנחסוב רואה אור רק עכשיו, אחרי שבכורתו המתוכננת נדחתה מאוקטובר 2023 הנורא. ואפילו אם מתמקדים רק ביחסי חילונים וחרדים, החודשים שחלפו מאז סיום העבודה על "מלך הספרדים" היו משמעותיים פי כמה וכמה מהעשור שקדם לכך.
סרטו של פנחסוב, ששני חלקיו זמינים מעכשיו ב-yes דוקו, ממשיך את מיצובו כיוצר מהסוג שצריך עוד ממנו: "אהובה עוזרי: צלצולי פעמונים" ו"התזמורת" בבימויו דייקו באופן שבו העלו על נס את המסורת המזרחית של המאה האחרונה, וכך קורה גם הפעם. "מלך הספרדים" הוא פרויקט רחב יריעה, עם יותר משעתיים של תוכן ומרואיינים מפה ועד להר נוף, ויש בו הן את כל החומר ההכרחי למתחילים והן את הערך המוסף למעריצים הכבדים. כל כך הרבה סיפורים, כל כך הרבה רבדים - וביניהם ההיבטים הפחות מתוקשרים של הדמות, מהפציפיזם ועד לתל אביביות והליברליות היחסית בניהול ביתו הפרטי.
כמובן שיש סיבות לתסכול ב"מלך הספרדים", רובן באדיבות הרב אברהם יוסף שמעדיף לזרוע שנאה במקום ללכת בדרכו של אביו ולמצוא את המאחד: "מה רע בזה", הוא אומר על האפשרות של מדינת הלכה, "האויב מספר אחת זה אהרן ברק, והמשת"פ שלו זה השופטים עם הכיפה". לצדו בולט עוד יותר העוול הציבורי המתמשך שנעשה לאחותו מעוררת ההשראה, עדינה בר-שלום, אם כי היא בכל זאת מוצאת דרך להלבין את קבלת השוחד של אריה דרעי כ"עמלה". אבל כל עוד הדוקו מתמקד באיש עצמו - בין היתר בעזרת השחקן מוריס כהן, שמקריא קטעים נרחבים מיומניו הפרטיים - קשה שלא לגלות עוד ועוד הערכה כלפי האדם שהתנגד לרב שך כשזה קרא לקיבוצניקים "חזירים". והסיבה העיקרית לכך היא שממש כמו מושאו, גם הסרט מעדיף לדבר הלכה למעשה. אין שום צורך בפלפולים מיותרים.