ב-21 לדצמבר 1988 מטוס נוסעים של חברת "פאן אם" המריא משדה התעופה הית'רו שבלונדון לכיוון ארצות הברית. אחרי שעה, המטוס שעליו 259 נוסעים ואנשי צוות התפוצץ באוויר מעל העיירה לוקרבי שבסקוטלנד. חלקי המטוס והגופות (אף נוסע לא שרד) נפלו בעוצמה רבה על הקרקע, יצרו מכתש ענק ולא השאירו אף סיכוי ל-11 מתושבי הכפר להישאר בחיים. לימים הקטסטרופה הזו תקרא "אסון לוקרבי", ומה שנחשב תחילה כתקלה אווירית מצערת, יתברר בהמשך כאחד מפיגועי הטרור הקטלניים ביותר במאה ה-20. מהלך החקירה העלה סברה שממשלת לוב הייתה מעורבת בפיצוץ, וגם איראן נחשדה כמעורבת. כך או כך, עד היום האמת נותרה עמומה בנושא. המיני-סדרה הבריטית "לוקרבי" של סקיי אטלנטיק ופיקוק, שכל חמשת פרקיה זמינים עכשיו בישראל למנויי yes ו-HOT, מנסה להאיר זרקור על האסון, המעורבים בו, המשפט שהגיע שנים רבות אחריו ומעלה שאלות מהותיות וכבדות משקל.
עלילת "לוקרבי" (שמעבר לים נקראת "Lockerbie: A Search for Truth") מבוססת על סיפורו האמיתי של ד"ר ג'ים סווייר (קולין פירת'), שבתו נהרגה בפיצוץ, ועל הספר שכתב בעקבות האסון. מרגע קבלת הבשורה המרה, סווייר זונח הכל ויוצא בחירוף נפש למסע מתיש בדרך לחשיפת האמת סביב הפיצוץ של טיסה 103 - וגם הופך בעל כורחו לקול של משפחות הנספים, שנאבקות מול הבירוקרטיה והרשויות האטומות. הסדרה גם חושפת כיצד סווייר התיידד עם אחד החשודים בפיצוץ, עבד אל-באסט אל-מגרחי שנמצא אשם ונידון למאסר עולם, ואיך נלחם לצדו כדי להוכיח את חפותו.
"לוקרבי" מתחילה עם פרק ראשון אפקטיבי, עוצמתי, מצמית ואינטנסיבי, בסיקוונס מעורר אימה שיעלה את האדרנלין ויעצים את חרדת הטיסה אצל מי שגם ככה חושש מתעופה טרנס-אטלנטית באופן שגרתי. אחרי הפתיחה, הסדרה לוקחת פנייה חדה למחוזות המותחן הקונספירטיבי והפרוצדורלי, שני ז'אנרים שהולכים יד ביד ומשלימים זה את זה לאורך כל חמשת הפרקים שלה. וזה עובד טוב ובאופן מרתק ומעניין למדי, אבל דווקא הדרמה הנדרשת בסדרה כזו היא החוליה החלשה שלה. היא לא תמיד עובדת, מקרטעת ונופלת יותר מדי פעמים למחוזות בריטיים מנומסים ועקרים מקונפליקטים מעניינים.
דווקא מערכת היחסים של סווייר המיוסר תמידית עם אל-מגרחי הטרוריסט (לכאורה, לפחות על פי הסדרה) היא החלק המעניין בכל הסיפור הזה - אבל במקביל, היא לא מפותחת מספיק. כי היא מגיעה בפרק וחצי האחרונים, לכמה רגעים שלא מגיעים לפיק עלילתי סוחף. "לוקרבי" גם לא מעלה תהיות, טענות ומענות כלשהן לגבי דפוס הפעולה של סווייר ולכן גם קשה לפתח כלפיו אמפתיה, או כלפי אל-מגרחי (אם הייתה כוונה כזו). בקיצור, אין כאן צלילה עמוקה מספיק לאישיותן המורכבת של הדמויות הפועלות. וזה לא אומר ש"לוקרבי" היא לא סדרה טובה. היא ראויה ומתפארת בקאסט טוב ומוכשר, אבל היא חסרה את הפירוטכניקה העלילתית ונגיעות מותחניות מתעתעות ומובהקות והדרמה האנושית כאמור לא מורגשת בה. היא פשוט שטוחה מדי.
36 שנים אחרי הקטסטרופה של לוקרבי, הסיפור הנורא הזה מקבל זמן מסך. ואחרי כל כך הרבה שנים, האירועים הללו וההשלכות שלהם מהדהדים גם לימינו. "לוקרבי" שמה על שולחן הניתוחים, מעבר לדרמה מטלטלת ואסון אזרחי מזוויע, שאלות קשות רלוונטיות: מהי האמת, האם יש כזו בכלל, ועל פי אילו אמות מוסר אנחנו קובעים את האמת המוחלטת? גם אם הן נשאלו כבר פעם או פעמיים במיליון וריאציות שונות, אלו שאלות לא פשוטות בכלל, שיוצרי הסדרה מציגים ושואלים באומץ על המסך הביתי. אבל זה תמיד מרגיש ליד, כמעט שם, וחסר את הכמה סנטימטרים הבודדים והבלתי מתנצלים כדי לייצר סדרה נוקבת באמת.