קשה להאמין שהמונח "גילטי פלז'ר" הומצא לפני תוכניות הריאליטי, כי לפעמים נדמה שהוא הומצא במיוחד בשביל לתאר את התופעה הייחודית הזאת. ה"אשמה" שמתלווה לצפייה בתוכניות ריאליטי לא נובעת בהכרח מהאיכות שלהן, אלא מהשיקולים המוסריים שמפעילים (או לא מפעילים) המפיקים, הבמאים והעורכים מאחורי המוצר. במילים אחרות - אנחנו יודעים שכדי שאנחנו נהנה, המשתתפים צריכים קצת לסבול, ואנחנו מנפנפים את רגשות האשמה שלנו בכך שזאת הייתה הבחירה האישית שלהם להשתתף בתוכנית שמטרתה לבדר ולעשות כסף לערוץ המשדר. אולי זאת הסיבה שתוכניות כמו "הקרדשיאנס" "עקרות בית אמיתיות" מצליחות כל כך: קצת יותר קשה להרגיש אשמים כשהמשתתפים עצמם הם עשירים.
"גיבורי האופנה" ("The Fashion Hero"), לעומת זאת, היא זן אחר של ריאליטי - לטוב ולרע. הגרסה החדשה של הריאליטי, שזמינה מעכשיו בסלקום TV, היא טוויסט על ריאליטי דוגמנות, אבל כזה שהרבה יותר מחובר לעולם של היום. המשתתפות והמשתתפים הם לא באמת דוגמנים, אלא אנשים "רגילים" שיש להם סיפורים אישיים של התמודדות עם קשיים, והם מבקשים להפוך ל"שגרירי מותג" - מושג שחייבים להפסיק להשתמש בו. בדומה ל"אקס פקטור", גם כאן יש שופטים שהם למעשה גם מנטורים, וכל אחד מהם בוחר ארבעה משתתפים להתחרות בקבוצה שלו. השופטים הם גם נציגים של מותגים: מותג אופנה, מותג איפור, מותג טיפוח ומותג בגדי נשים, אבל שמות המותגים עצמם לא מוזכרים בתוכנית באופן תמוה.
בין המשתתפים אפשר למצוא את שני כבודי הישראלית, שמספרת על התמודדות עבר עם הפרעת אכילה (כשגם צלם האופנה עדי ברקן מתארח בהמשך), ולצדה אנשים נוספים מרחבי העולם - ממוצאים שונים, גילים שונים או מבני גוף שונים. חלקם עברו התעללות, פגיעה מינית, בריונות ועוד, ולכולם יש חוסר ביטחון לגבי המראה שלהם. אם זה נשמע מוכר, זה מכיוון שמדובר בטרנד משמעותי בעולם השיווק של מותגי אופנה וביוטי - באדי-פוזיטיביטי כערך קפיטליסטי.
כאן נעוצה הבעיה של "גיבורי האופנה". קודם כל, הטרנד הזה כבר לא כל כך טרנדי, ואנחנו כבר רואים הרבה מותגים שהיו חלק מ"שינוי אידיאל היופי" וחוזרים אחורה. שנית, כבר קצת קשה למכור לנו אהבה עצמית, קבלה ומגוון אנושי כערכים אותנטיים כשכל כך ברור שהם כלי שיווקי. יכול להיות שכל המתמודדים בתוכנית הם אנשים נפלאים, אבל מה בדיוק הופך אותם ל"גיבורי אופנה"? ומה זה בכלל "גיבור אופנה"? אדם שהתמודד עם קשיים בחייו ואז הפך לדוגמן?
מעבר לקונספט הלא כל כך ברור, שלושת הפרקים הראשונים של הריאליטי מעמידים בפני המתמודדים אתגרים שלא מאוד קשורים לעבודה שהם ייאלצו לבצע בסופו של דבר. הם גם כוללים רגעים מיושנים-טלוויזיונית כמו התגלשות במגלשת מים תוך כדי צעקות של מילים שהם רוצים לשחרר מהם (כמו: "גבריות רעילה!"), או מסלול מכשולים שנראה כמו גרסת השניצל סויה לאתגרים של "הישרדות".
אז קונספט אין, אתגרים הגיוניים אין, והמנחה הוא איי ג'יי מקלין מהבקסטריט בויז. אבל מה שבאמת חסר ב"גיבורי האופנה" הם רגעי ריאליטי טראשיים. יכול להיות שאלה יגיעו בהמשך העונה, אבל בינתיים נראה שמרוב כוונות טובות וניסיון להעביר את האני הפנימי של המתמודדים, התוצאה די משעממת, שטחית ובעיקר נטולת הומור עצמי. אם המנחה שלכם מצטט את נלסון מנדלה רגע לפני שאתם יוצאים להתרוצץ במסלול מכשולים - כנראה שאתם לוקחים את עצמכם יותר מדי ברצינות.