באפריל 2018 שודר לראשונה אחד הפרקים האימתניים והמקריפים ביותר שנראו על המסך הקטן בשנים האחרונות, והוא בכלל לא היה פרק של סדרת אימה. זה היה "טדי פרקינס", הפרק השישי של העונה השנייה של "אטלנטה" - הדרמה הקומית המוערכת של דונלד גלובר שהגיעה לסיומה בסוף שנה שעברה. בפרק הזה גלובר נכנס לראשונה למחוזות האימה, והוא עשה זאת בהצלחה רבה: הפרק סיפק כמה רגעים קרינג'יים במיוחד, והפך לאירוע תרבותי של ממש. הוא זכה לתשבחות גם מצד המבקרים וגם מצד הצופים, הוא היה מועמד לכמה פרסי אמי והוא היה (ונשאר) הפרק הכי מדובר בתולדות הסדרה, למרות מאמציו הרבים של גלובר לייצר פרקים נוספים שמותחים את הגבולות.
ונראה שגלובר נהנה מהפלירטוט הזה עם עולם האימה. היוצר המוערך החליט להמשיך לפעול בתחומי הז'אנר, הפעם עם סדרה חדשה באמזון - "Swarm" ("נחיל" בתרגום העברי) שכל פרקיה כבר הגיעו לענקית הסטרימינג. בהתחשב בשם הגדול שעומד מאחוריה, זה לא מפתיע שהיא הפכה לסדרה הכי מדוברת של השבוע החולף מעבר לים.
"Swarm", אותה יצר גלובר יחד עם ג'נין נייברס, עוסקת בצדדים האפלים של תרבות הסלבס. היא מתמקדת בדריי (דומיניק פישבק) - צעירה שההערצה שלה לנייג'ה, זמרת דמוית ביונסה, הולכת ונעשית מסוכנת יותר ויותר. מה שאולי נראה בהתחלה כמו הערצה רגילה לזמרת הופך מהר מאוד לאובססיה קטלנית, ונאמנותה של דריי לנייג'ה נעשית מטרידה ואלימה - במיוחד כשדריי נתקלת באנשים שקצת פחות מחבבים את הזמרת האהובה עליה. לא נפרט מעבר לזה, אבל כן נציין שמדובר בסדרה אלימה ומדממת במיוחד.
הסדרה מתחילה באפריל 2016, תאריך רנדומלי שנראה שאין לו כל חשיבות עלילתית, מה שמעלה את התהיה למה הוא נבחר מלכתחילה. כן מעניין לציין שבאותו חודש ובאותה שנה ביונסה שחררה את "למונייד", אותו אלבום שהפך לאירוע עולמי בקנה מידה חסר תקדים, והותיר את חותמו לעד בתרבות הפופולרית (ובכמה נשים מסכנות שעונות לשם בקי). ב"Swarm", אפריל 2016 מסמן יציאה של סינגל חדש של הכוכבת נייג'ה - וזה ככל הנראה לא צירוף מקרים.
והחוטים המקשרים בין נייג'ה לביונסה לא נגמרים שם. לבסיס המעריצים של נייג'ה קוראים "דה סווארם", הנחיל, בדומה ל"ביי הייב", או הכוורת של הקווין בי, ביונסה. אלו הן לא נקודות הדמיון היחידות בין הדמות מהסדרה לבין הזמרת המוכרת, והסדרה מוצפת ברפרנסים וברמיזות לא מעודנות שלא משאירות מקום לספק - נייג'ה היא ביונסה. הבחירה להתמקד ספציפית בביונסה היא לא לגמרי ברורה, בעיקר כי לא מרגיש שיש מאחוריה אמירה כלשהי. אין כאן ביקורת או פרגון בהכרח, אלא פשוט כוכבת שחייה זהים לאלה של ביונסה. מה שמוביל לשאלה, למה להשקיע בכל כך הרבה פרטים שמשווים את נייג'ה לביונסה? אם המטרה הייתה להתמקד בתרבות הסלבס ובהערצה מסוכנת, אפשר היה פשוט להמציא כוכבת.
כפי שראינו ב"אטלנטה", גלובר אוהב לשלב ז'אנרים וגם כאן ישנו שילוב של דרמה, מותחן, אימה, פשע וקומדיה שחורה. אבל כדי שזה יעבוד, צריך לדעת איך לעשות את זה - וב"Swarm" הסלט שנוצר הוא אחת מהבעיות הכי גדולות של הסדרה. השילוב נעשה בצורה לא מאוזנת, כך שהטון של הסדרה לא עקבי ולא לגמרי ברור במה בדיוק אנחנו צופים. עם זאת, "Swarm" זורחת בעיקר ברגעים שנוגעים בקומדיה שחורה - שהם באמת מצחיקים, חדים ושנונים. אגב, כמה מהרגעים הטובים ביותר בסדרה כוללים דווקא את שחקניות האורח - הזמרת בילי אייליש ופריס ג'קסון (הבת של), שעושות כל אחת עבודה מצוינת בגילומן של דמויות שנויות במחלוקת. במקרה של פריס, דמותה מתכתבת עם חייה האמיתיים ועל הדרך גם סוג של יורדת על הזמרת הולזי (Halsey).
הניסיון של "Swarm" לגעת בנושא פחות מדובר - תרבות הסלבס והערצה אובססיבית ורעילה - הוא בהחלט מבורך, והוא נעשה בצורה ייחודית ומקורית שלא נעשתה לפני כן. עם זאת, היוצרים מתפזרים לכל כך הרבה כיוונים, כך שבשורה התחתונה הם לא מצליחים לתת אמירה חדה ונוקבת כלשהי, אם בכלל. לא בטוח שהיוצרים בעצמם יודעים מה הם רצו להגיד על תרבות הסלבס, מלבד הצגתה במלוא כיעורה וקרינג'יותה.
גם הדמות הראשית היא נקודת תורפה משמעותית של הסדרה, פשוט כי היא נכתבה כך שקשה מאוד להרגיש ביחד איתה. מלבד ניסיון קטן לתת קצת רקע עליה (שמגיע מעט מדי ומאוחר מדי - רק בפרק הלפני אחרון), במשך רוב הזמן לא ברור מה המניעים שלה. הכותבים מצפים שנעקוב אחר גיבורה שנראית רוב הזמן כפסיכופתית אכזרית חסרת אמפתיה, שלא ברור אם היא על הרצף או לא, או במילים אחרות - היא פשוט לא מובנת. הבנה היא הבסיס לאמפתיה, ואמפתיה היא המפתח לליבם של הצופים. כדי שרוצח אכזרי יהיה גיבור אפקטיבי של סדרה, צריכות להיות כמה נקודות, גם אם קטנות, של הזדהות איתו. וקשה מאוד להזדהות עם הגיבורה של נחיל.
עם זאת, אין ספק שתצוגת המשחק של מי שמגלמת אותה גונבת את ההצגה. דומיניק פישבק עושה את המקסימום מהמינימום שהכותבים נתנו לה, והיא סוחבת את רוב הסדרה על כתפיה. היא מצליחה להיכנס לנעליים של בחורה מפוקפקת במיוחד ועושה את זה בהצלחה יתרה. אבל עם כל כך הרבה פגמים, כמו גם תחושה של ריקנות בסיומה, גם פישבק לא מצליחה להציל את "Swarm" ולהפוך אותה לסדרה ראויה לצפייה. ניכר שהיוצרים ניסו כל כך לזעזע ולהטריד את הצופים, שהם איבדו את עצמם בדרך. זו סאטירה? זו קומדיית אימה? לשם מה התכנסנו? נראה שהיוצרים בעצמם לא יודעים את התשובה - והתוצאה היא טרלול מדמם מהסוג הלא מספק, לא מעורר מחשבה ופשוט חסר פואנטה.