ז'אנר ריאליטי השידוכים לא מפסיק להמציא את עצמו מחדש. "האהבה היא עיוורת", למשל, מנסה לאתגר את הנטייה של מתמודדיה לשפוט אנשים על פי המראה החיצוני כשהיא מונעת מהם לראות זה את זה בשלבי ההיכרות; "חם, לוהט, רותח!", מהצד השני, מאגדת קבוצות של אנשים לוהטים וקונסת אותם כשהם מתפתים לאקטים מיניים, על מנת שילמדו לפתח קשרים עם משמעות. שתי התוכניות האלה, שזכו לפופולריות בלתי נתפסת בעת עלייתן למסך, שייכות כמובן לנטפליקס - שמיצבה את עצמה בשנים האחרונות בתור ענקית הסטרימינג השלטת בכל הקשור לתוכניות ריאליטי שידוכים. אבל לאחרונה, גם HBO מקס נכנסה למשחק עם קונספט חדשני משל עצמה: "FBOY Island", מבית היוצר של אלן גייל (בין האנשים שעומדים מאחורי "הרווק"), שעלתה למסך ב-2021 ונחתה כעת גם ב-yes.
ומה אפשר לומר, פורמט כזה בהחלט עוד לא ראינו. בהנחייתה של הקומיקאית החמודה ניקי גלייזר, "FBOY Island" מתמקדת בשלוש נשים שצולקו מדושים בעברן ושואפות למצוא אהבה אמיתית. הן מגיעות לווילת חוף ענקית שם הן פוגשות 24 גברים – מתוכם, 12 מזדהים כבחורים נחמדים וה-12 הנוספים מזדהים כאף-בויז (בתוכנית, נעשה שימוש רק באות F ולא במילה במלאה fuck). העניין הוא כזה: הנשים לא יודעות מה הסטטוס של הגברים (וגם לא אנחנו הצופים), ועליהן לפקוח עיניים ולהיות קשובות לרחשים על מנת לגלות מי מהגברים באמת משווע למערכת יחסים ומי מהם נמצא במשחק בשביל הכסף. בסיום כל פרק ישנה הדחה, ובעת הדחתו כל גבר נדרש לחשוף בתור מה הוא בא לתוכנית: בחור נחמד או אף-בוי.
הבחורים הנחמדים שמודחים מהתוכנית מקבלים הסעה בלימוזינה לגרוטו, ווילה מפנקת, שם הם יוכלו לשתות פינה-קולדה ולהשתזף עם מלפפונים על העיניים כאוות נפשם; האף-בויז שמסולקים מהתוכנית, לעומת זאת, נאלצים לחכות בתחנת האוטובוס לוואן שיסיע אותם ללימברו, בקתת הבמבוק הרעועה שתהפוך לביתם החדש, שם הם יחיו בתנאים מבאסים למדי ובתקווה גם יעשו קצת התבוננות עצמית. ומה באשר לכסף שלשמו באו האף-בויז לתוכנית מתחילה? ובכן, שאלה טובה. בתחילת התוכנית אנחנו מבינים שלפיינליסטים תהיה אפשרות לזכות בפרס של 100 אלף דולר, אבל לא מספרים לנו הרבה יותר מזה: לא כמה פיינליסטים יהיו, לא כמה מהם יוכלו לזכות בפרס, ולא ומה יהיה עליהם לעשות כדי לזכות בו. ומה עם הבנות? הן לא יקבלו כסף? הבלבול סביב הפרס הוא רק אחת מהבעיות בפורמט הלא מספיק מגובש של התוכנית, בהן עוד נדון בהמשך.
מבין שלוש הנשים שעומדות במרכז התוכנית, הכוכבת האמיתית היא ללא ספק סי.ג'יי - בחורה תוססת, מלאת ביטחון עצמי והורסת מצחוק. סי.ג'יי אולי מצטיירת כאדם מטופש למדי - אבל בפועל היא די מבריקה, ולמעשה היא עומדת מאחורי כמה מהגאגים הכי גאוניים של העונה. לשם הבהרה, מדובר באישה שלבשה שחורים כדי להתאבל בפומבי על "התקווה שאבדה" אחרי שאחד הבחורים אכזב אותה. שתי הנשים האחרות, נאקיה ושרה, מחווירות לצידה: הן מעניינות בזכות הדרמות הגבריות שסובבות אותן ופחות בזכות האישיות שלהן. נאקיה קשוחה ומרוכזת בעצמה, ושרה – ספק אם היא ביישנית, ונילית או פשוט נטולת חן בסיסי.
ומה באשר לגברים? ובכן, אנחנו לא יודעים מאיפה להתחיל. "יש פה כל כך הרבה גברים", אומרת סי.ג'יי שוב ושוב בפרקים הראשונים של העונה; היא עצמה אמנם מתלהבת מכמויות הטסטוסטרון, אבל סי.ג'יי בעצם חושפת באמירתה את הפגם הגדול ביותר של "FBOY Island" - ריבוי המשתתפים שלה. 24 גברים זה 12 גברים יותר מדי. אין מספיק זמן מסך לכולם: בעוד גברים ספורים מצליחים לבלוט כבר בפרקים הראשונים, רוב רובם נעלמים ברקע. הצופה הממוצע לא מסוגל לספוג במהירות כמויות כאלה של מידע חדש, ומי שלא ניחן בזיכרון פנומנלי כנראה לא יצליח לצרוב במוחו את חצי מהגברים לפחות. ריבוי הגברים לא רק יוצר עומס, אלא גם מחבל ביכולת של התוכנית לייצר עניין בשלביה הראשונים: ההדחות אינן מהותיות או טעונות כשהגברים הראשונים להיות מודחים הם אנשים ששמם נחשף לראשונה בעת הדחתם.
כשמספר הגברים על האי מצטמצם, התוכנית מאורגנת וקוהרנטית יותר. מבלגן גדול שקשה להכיל היא נהיית לריאליטי טראשי שגרתי, עם כל הדרמות, ההתכסחויות ומשולשי (ומרובעי, ומחומשי) האהבה הכלולים בחבילה, אבל כמו שקורה לא פעם בתוכניות ריאליטי מהסוג הזה (וכך גם קרה בכל העונות של "חם, לוהט, רותח!"), בפרקיה המאוחרים "FBOY Island" מתישה מעט. קודם כל, באופן כללי הפרקים שלה ארוכים הרבה יותר מדי. אבל גם - מתישהו באמצע העונה כל הגברים עוברים טרנספורמציה והופכים למסורים, והתוכנית הופכת לקט של נאומי "החיבור שלנו כל כך טוב, אבל" גנריים חוזרים ונשנים. מישהו צריך לספר לכל עורכי ריאליטי הטראש באשר הם שאנחנו תמיד, אבל תמיד, מבינים את המסר גם בפעם הראשונה. ובכן, איזה מזל שכל כמה זמן אנחנו מקבלים הצצה למה שקורה בגרוטו ובלימברו, שהסצנות הביזאריות שמתרחשות בין קירותיהם מספקות אתנחתא קומית מושלמת.
נכון, מטרתה הראשונה של "FBOY Island" היא להיות ריאליטי שידוכים, אבל הרגעים הקומיים הדביליים "FBOY Island" שווים וראויים ליחס לא פחות מהרגעים הדרמטיים-רומנטיים שלה. על רבים מהם אחראית המנחה ניקי גלייזר: לעיתים היא מזיעה ממאמץ להיות המנחה המגניבה, אבל רוב הזמן היא עושה את עבודתה נאמנה עם בדיחות שהן גם מצחיקות וגם פמיניסטיות (כן, זה אפשרי), חלקן הבלתי מבוטל בדיחות גסות. "FBOY Island" משעשעת גם בזכות הגרפיקה שלה – קצת כמו "חם, לוהט, רותח!", גם כאן סצנות מסוימות מלוות בכיתובים שנונים על המסך. ובכלל, החוזקה הגדולה ביותר של "FBOY Island" היא ההומור עצמי. היא יודעת שהיא אידיוטית, והיא מאמצת לחיקה את האידיוטיות שלה. באיזה עוד תוכנית שידוכים סטרייטית תראו גברים חצי ערומים מאכילים זה את זה בציפוי עוגה?
וכמובן, אי אפשר לדבר על "FBOY Island" בלי לדבר על התיקון שהיא שואפת לעשות - עבור הנשים, הגברים והצופים כאחד. הנשים שמשתתפות בתוכנית כביכול לומדות לחדד את החושים שלהן, לזהות דפוסים בעייתיים ולבקש עבור עצמן את הטוב ביותר; הבחורים הנחמדים זוכים להערכה ולהוקרה על נחמדותם, ואלה שהזדהו בבואם לתוכנית כאף-בויז מקבלים הזדמנות אמיתית להפוך להיות טובים יותר. והצופים? הם מקבלים הזדמנות להתבונן בתמונה המלאה וליישם – לדעת כיצד להבחין בהתנהגויות רעילות ולהתרחק מהן, ובו בזמן לדעת כיצד לחמול לאנשים שמכירים בטעויות העבר שלהם ונחושים לשפר את עצמם. יש בחזון הזה משהו דידקטי ויומרני, אבל מה זה משנה. מי שלא רוצה שיעור באנושיות יכול גם לצפות ב"FBOY Island" כריאליטי הטראש הכיפי שהוא.