בין המחשב, הדיסקמנים, הטמגוצ'י והסגה של שנות ה-90, סופר יהודי-אמריקאי אחד הצליח לגרום לאינספור בני נוער ברחבי העולם להתמכר דווקא לסדרת ספרים: "צמרמורת", שעד היום נחשבת לסדרת הספרים השנייה הנמכרת בעולם, אחרי "הארי פוטר". ילדי העשור ההוא (כולל כותבת שורות אלה) פקדו באופן קבוע את הספרייה העירונית כדי לגשת ישירות למדף הרלוונטי, ולבדוק מה חדש תחת "סטיין, ר.ל". חלק היו מכורים מספיק כדי ליהנות גם מסדרת הטלוויזיה שהתבססה על הספרים, ושודרה בערוץ הילדים באמצע-סוף הניינטיז. כעת "צמרמורת" ("Gossebumps") זוכה לעיבוד מחודש מבית דיסני+ והולו, המתבסס על סדרת הספרים הנוסטלגית - אך משתמש בסיפורים המוכרים לבניית סיפור חדש שבעיקר מכוון לקהלים חדשים.
"צמרמורת" מתמקדת בחמישה תיכוניסטים המתגוררים בעיירה המנומנמת פורט לורנס, שחייהם מתערערים לאחר הגעתו של מורה חדש (ג'סטין לונג). המורה עובר להתגורר בבית "בידל" הידוע לשמצה, שנותר ריק במשך 30 שנה, מאז שנער בשם הרולד בידל נהרג בו בשריפה מסתורית. אירועים ביזאריים מתחילים להתרחש סביב חבורת התיכוניסטים, שיוצאים לחקור את העניין ומוצאים עצמם מתמודדים עם איומים על-טבעיים שונים, ועל הדרך גם מגלים סודות אפלים על העבר של הוריהם.
בשונה מהסדרה המקורית, שהייתה סדרה אנתולוגית (כל פרק עם סיפור נפרד ודמויות חדשות) - "צמרמורת" של 2023 בנויה כסדרה בהמשכים. יש לה דמויות קבועות וקו עלילה מרכזי, שנפרש על פני עשרה פרקים, ובתוכו שזורים סיפורים שונים מתוך הספרים. כדאי לדעת שגם הספרים וגם הסדרה המקורית היו מיועדים לילדים ובני נוער, וסיפקו סיפורי אימה "לייט", עם אלמנטים על-טבעיים ואפלוליים, אך זהירים ולא אפלים מדי. הגיבורים ב"צמרמורת" חווים אירועים משונים ומותחים, אך לא כאלה שמובילים למותם, כדי לשמור כמובן על אווירה מותאמת לגילים הצעירים.
מהבחינה הזאת, אין ספק שבדיסני הקפידו לשמור על הרוח הזאת של ספרי המקור, והם עושים זאת די בהצלחה. אך בעוד שהסדרה המקורית הושפעה יותר מסדרות כמו "אגדות מעולם המסתורין" ו"אזור הדמדומים", "צמרמורת" החדשה מושפעת יותר מ"דברים מוזרים" ומנסה למשוך את אותו קהל צופים. אלא שבשונה מ"דברים מוזרים", הדמויות ב"צמרמורת" פחות מעניינות או מעוררות הזדהות - וזה פוגע בחוויית הצפייה, במיוחד ברגעים שבהם הסדרה נכנסת למחוזות דרמת הנעורים.
לצד הפנייה לקהלים חדשים, ניכר שיוצרי הסדרה ניסו במקביל גם ללחוץ על כפתורי הנוסטלגיה ולכבד את המקור, ומי שמכיר יזהה אלמנטים ישנים ומוכרים, כמו המסכה המקוללת, שעון הקוקייה, סלאפי - הבובה שקמה לתחייה, המצלמה הקטלנית ועוד. אך אחד הדברים הבולטים בסדרה הוא דווקא תוספת חדשה: דמות המורה בגילומו של לונג. לונג הוא שחקן ידוע בתחום האימה, ששיחק בכמה מסרטי האימה הטובים של העשורים האחרונים, ביניהם "ג'יפרס קריפרס", "קחי אותי לגיהנום" ולאחרונה כיכב גם ב"ברברי" המצוין (שיצא גם כן בדיסני+). לצד הניסיון באימה, לונג הוא גם שחקן קומי מוכשר, והשילוב של שתי היכולות הללו מתאים ל"צמרמורת" כמו כפפה ליד, בתור סדרת מתח עם לא מעט אתנחתות קומיות. הוא לחלוטין מספק כמה מהרגעים הקרינג'יים והמשעשעים בסדרה, כשאחד מהם אף כולל הומור פיזי גאוני.
כל פרק של "צמרמורת" נגמר בסוף מותח במיוחד, כך שזו בהחלט סדרה שבנויה לבינג' - אבל משיקולים שאולי קשורים לניינטיז ואולי לא, פרקי הסדרה משתחררים אחת לשבוע. הבדל נוסף שמפריד בין הגרסה הנוכחית לסדרת המקור הוא הטון הכללי, שלעיתים מרגיש קצת יותר רציני וגובל במלודרמה. הגרסה העכשווית נמצאת בשיאה כשהיא לא לוקחת את עצמה ברצינות, וחבל שהטון הזה לא עקבי מספיק לכל אורכה. הניסיון לגעת ברגשות הנוסטלגיה ובמקביל למשוך קהלים חדשים שם את "צמרמורת". במקום לא ברור, לא פה ולא שם. אבל היא לפחות מצליחה בדבר אחד - להוכיח שסדרת ספרי "צמרמורת" הייתה ונשארה פאן גם שלושה עשורים לאחר שיצאה לראשונה. וזה לא מעט.