בין אם זו "פליישמן בצרות" המעולה או "חאנשי" המקומית ופורצת הדרך, המסך הקטן גדוש עכשיו בסדרות שהן מאוד (אבל מאוד) יהודיות – כל אחת מהן בוחנת את ה"יהודיות" מזווית אחרת. והנה הגיעה למסך סדרה יהודית נוספת, הפעם כזו שמתרחשת בניו זילנד – "אחות קטנה", מבית היוצר של הקומיקאית סימון ניית'ן (שגם מככבת בתפקיד הראשי). אבל היומרות של הסדרה הזו לא מתקרבות לאלה של קודמותיה שצוינו למעלה, ובהתאם גם היכולת שלה לעורר מחשבה. במילים אחרות" אל תצפו מ"אחות קטנה" להיות מעמיקה ובועטת, אל תצפו ממנה להיות טייק מעניין על יהודיות - והיא תספק לכם בידור קליל בתוספת עברית במבטא ניו-זילנדי, אזכורים לחלה ולחג סוכות וגם שיר אחד של תומר ישעיהו. בקיצור, היא תגרום לכם להרגיש בבית.
"אחות קטנה" מתמקדת בדמותה של לולו (ניית'ן), צעירה מרדנית ובת למשפחה אורתודוכסית. כבר מהשורה הזו אפשר להבין מה יהיה הקונפליקט המרכזי של הסדרה: ההורים של לולו דוחקים בה למצוא חבר – יהודי, כמובן – ולהתחיל להתמסד; לולו עצמה, לעומת זאת, לא ממש נמצאת שם. היא עוד לא מוכנה להיות אמא, ובכלל, היא מנהלת מערכת יחסים סודית עם אולי הנוצרי ודוחה את הקץ (כשהקץ הוא, ובכן, לחתום את הקשר). העניינים מסתבכים כשהגיבורה המעופפת שלנו, שמחסלת בקבוקי מיץ חמוציות כאילו אין מחר לאורך הפרק הראשון, מגלה שזו לא דלקת בדרכי השתן שגורמת לה להרגיש מוזר – אלא היריון.
ובעוד לולו התעברה בלי להתכוון, יש מי שקורה להם בדיוק ההפך: ליאו אחיה (ג'וזף ניית'ן, שהוא אחיה של הכוכבת במציאות) ואשתו הקפוצה בק (קירה ג'וזפסון), שמנסים כבר שנים להיכנס להיריון וללא הצלחה. בצעד די פזיז לולו מציעה להם את התינוק שברחמה, ויש להניח שהיא תתחרט על זה – במיוחד כי אולי הנוכרי, שממש רוצה להישאר בחייה של חברתו, מחליט לפנות אל רב הקהילה ולהתחיל בתמיכתו בתהליך גיור. עד כאן העלילה המרכזית של הסדרה. מלבדה, מתובלת "אחות קטנה" גם בכמה דמויות פלפליות כמו האמא הלחוצה קרן (אמנדה בילינג) או הסב האלמן והחרמן הרשי (פיטר היידן, שגונב את ההצגה).
במישור הרגשי, "אחות קטנה" נשארת די רדודה. בינתיים הדמויות שלה לא מפותחות במיוחד, והן מתפקדות כקריקטורה של משהו יותר מאשר בתור אנשים שלמים ומורכבים. כקריקטורות, הגיבורים של "אחות קטנה" מוצלחים, יש לומר; אבל הם לא גיבורים עגולים שיישארו איתכם אחרי הצפייה בסדרה. וגם במהלך הסדרה, קשה לפתח אליהם אמפתיה שהיא אינטואיטיבית וטבעית. אולי, למשל, לא מקבל אישיות אמיתית בפרקים הראשונים (מלבד היותו נוירוטי למדי), וזה די מתסכל, כי אנחנו כצופים לא מבינים אם אנחנו אמורים להיות בעדו או נגדו.
"אחות קטנה" לא תחדור לכם לנשמה, אבל אם אתם מתחברים להומור של סדרות-היפסטרים, היא בהחלט תצחיק אתכם. הקריינות של סימון ניית'ן שמלווה את הסדרה מוסיפה כאן המון, גם כשהיא מספרת סיפורי עבר שמוסיפים נפח לעלילה, ובמיוחד כשהיא מתמללת את המחשבות של הגיבורה בלייב ("את בהיריון! את פאקינג בהיריון!", מזכירה לולו הקריינית ללולו שעל המסך בטון עולץ, לעיתים אפילו בשירה, בכל פעם שהיא מעיזה לשכוח). ואיך לא, משובצות ב"אחות קטנה" בדיחות על יהודים ועל היהדות מכאן ועד הודעה חדשה – החל מתהיות על המנהג המוזר של שקשוק ארבעת המינים בסוכה (אגב, לולו אפילו מנסה לטעום אתרוג ונחרדת), ועד לדאחקות על הסיכונים הגנטיים האפשריים בנישואים בתוך אותה קהילה קטנה ומשפחתית. האם יש אמירה מאחורי הבדיחות האלה? לא, אבל למי אכפת.
כן צריך לציין שהגיבורה של "אחות קטנה" היא טיפוס נשי שכבר ראינו לא פעם ולא פעמיים על המסך הקטן: הבחורה הקלולסית והמגושמת, השנונה והמצחיקה שלא עושה את מה שמצפים ממנה, שמתפקשש לה כל פעם מחדש, שלא סומכים עליה אבל שמצליחה איכשהו לסובב את כולם. הדמות הזו הייתה אניה ב-"This Way Up" והיא הייתה בקה ב"אחיות רעות" (שתיהן סדרות מצוינות), היא גם הייתה מגי, הדמות הראשית של "כל מה שאני יודעת על אהבה" (סדרה גרועה למדי). אפשר להבין למה הטייפקאסט הזה חוזר על עצמו בטלוויזיה, אבל מפה לשם, הוא כבר קצת מוצה. אולי הגיע הזמן לתת לו מנוחה.
בגדול, "אחות קטנה" היא פשוט אחת מהסדרות הקטנות האלה שבהן כולם קצת מטופשים יותר מאשר במציאות. שבהן הכל קל יותר ודרמטי פחות. כמו "לבד ביחד" של אסתר פוביצקי (המעולה) ובנג'י אפללו, שהייתה קומדיה קלילה על חייהם של מילניאלים; כמו "בונדינג" של נטפליקס, שעסקה ב-BDSM. אין מאחוריהן שמות גדולים, אמצעים משמעותיים או שאיפות גדולות, הן כאן בשביל הפאן, בשביל לתרגם למסך בצורה יוטיוב-ית וקולחת את חייהם של צעירים על שלל תקיעויותיהם. כמובן שהסדרות האלה נוטות להיות לא-זכירות, וגם "אחות קטנה" כנראה תיפול לתהום הנשייה. אבל אם חפצה נפשכם בעוד קומדיה שנונה, עדכנית, לא מחייבת ובלתי-מזיקה, "אחות קטנה" לגמרי תעשה את העבודה.