"צנועים" נפתח עם הלחמה בין שני סרטוני חתונה. הדוקו שיצרו מרדכי ורדי ורעיה טבול, אב ובת, מראה איך בחתונה שלו החתן כמעט לא הסתכל על הכלה ברגעים המתוחים שלפני החופה. את הרגעים האינטימיים שהגיעו לאחר מכן, הוא מתאר כ"מ-0 ל-100". אבל אז יש את החתונה שלה, של רעיה. אצלה החתן והכלה כבר פרצו את המחיצות בשלב הריקודים, והיא מספרת לאביה ש"אני ידעתי שהוא הבן אדם שאני רוצה להתחתן איתו, ובאיזשהו שלב, כן, הפסקנו לשמור נגיעה".
הסרט התיעודי של HOT8 מובא למסך כמעין דיאלוג בין האב לבת. בין הדור שלו, לדור שלה, לדור הבא. זירת ההתרחשות היא המגזר הדתי-לאומי, ונושא השיעור הוא חינוך מיני על כל גווניו: לא סתם "בואו נדבר על סקס" - אלא פערי הגישות בכל הנוגע לצניעות, למיניות, ליחסים בין גברים לנשים. האבא התבגר והתעדכן, אבל לא ויתר על מילימטר מהדתיות שלו. הבת מייצגת עמדה דומה לזו של רוב המרואיינות בסרט, שלפיה אף בת לא צריכה לשאת באחריות על האמונה של הבן. אם אותו נער חווה התעוררות מינית, שהוא יהיה זה שילמד להתגבר על היצר.
התוכן שמרכיב את "צנועים" הוא די הטרוגני, וסרטם של ורדי וטבול מתפתח באופן שיותר מזכיר פודקאסט מצולם מאשר דוקו של ממש. הוא גם לא מספיק מפוקס, ובמקום ללוות גיבורים כלשהם בוחר להיות צרור אמירות ועמדות - די זהות - בנוגע למיניות בקרב דתיים והמאמצים להנגיש אותה ולהתאים אותה לעידן הנוכחי. אבל עדיין יש ערך ממשי להגעה שלו למסך הקטן, ולא רק בגלל המציצנות או ההוכחה הנוספת לפערים המתהווים בין הסרוגים לחרדים. כי מתי בפעם האחרונה ראיתם, למשל, חנות צעצועי מין כשרה למהדרין?