בשבוע שעבר ציין צ'רלי שין 60 שנה. את החגיגות הוא שמר להשבוע: יום אחר יום פורסמו ספר אוטוביוגרפי וסרט דוקו בשני חלקים - הידוע בכינויו צ'רלי שין (aka Charlie Sheen) שזמין בנטפליקס - וזה עוד לפני שסופרים את הבליץ התקשורתי שליווה את שניהם והציף את הפידים. עיקר תשומת הלב מופנה מן הסתם לתוצר הנטפליקסי, כי אחד עולה בפלטפורמה הכי מרכזית והשני הוא בכל זאת ספר, והוא גם זה שהצליח למשוך אליו כמה שמות מפתיעים. חבר הילדות שון פן, היוצר המסוכסך צ'אק לורי, המאדאם ההוליוודית היידי פלייס, האישה לשעבר דניס ריצ'רדס. כל מרואיין שאפשר היה לפנטז עליו, כולל כמובן צ'רלי עצמו, אבל מינוס אבא מרטין שין והאח אמיליו אסטבז שסירבו לשתף פעולה עם הדוקו.תמיד אומרים שאם בהתחלה לא הצלחת, תנסה שוב. זאת התמודדות עם כישלון, מסביר שין בריאיון הבלתי נגמר איתו, אף אחד מעולם לא אמר, 'אם בהתחלה אתה מצליח... מה אתה עושה?'. ואכן, ניכר שאף אחד לא הכין אותו לכל זה: לא להצלחה המטאורית - פלאטון, לרקוד עם טייסים, ספין סיטי, שבירת שיאי השכר בשני גברים וחצי עם 2 מיליון דולר לפרק - ולא לסמים, הזונות, האלימות, הפיטורים, הגירושים והסערות שילוו את אלה. ולמרות ששין עצמו לא מעורב כיוצר או מפיק ב-180 הדקות הטלוויזיוניות שביים אנדרו רנזי, הוא זה שמתווה לו את הדרך עוד בתחילת הריאיון איתו. את החיים שלו, הוא מסביר ביכולת ביטוי יוצאת דופן כשהוא יושב בדיינר, אפשר לחלק לשלושה פרקים. התהוללות, התהוללות עם בעיות, ורק בעיות.שין, כך מתברר, לא רק נולד כקרלוס אסטבז - אלא גם נולד מת. הרופאים הם אלה שהצילו אותו. כשהחיים שלך מתחילים ככה, בעיקרון לא מתחילים, זה יכול לדפוק לך את הראש, הוא מסביר לרנזי, ואז מגיעות שלוש שעות שלמות שבהן הוא ואחרים מראים עד כמה הראש הזה דפוק. פן מספק אנקדוטות פרועות מחייו הצעירים, שבמהלכם התחכך גם בג'ורג' קלוני וניקולס קייג'. ריצ'רדס מתגלה בתור האס של חפיסת הקלפים שהיא הסרט, בעודה מדברת בפיקחות על הרגעים הזוגיים הכי קשים שיש. וג'ון קרייר, הגבר השני משני גברים וחצי, מביע חשש שהדוקו הזה מגיע קצת מוקדם מדי. מי מבטיח להם, לנו, שצ'רלי שין לא יחזור פעם נוספת למעגל הקבוע שתמיד חזר אליו. שהוא לא ישרוף שוב את הבית כפי שמגדיר זאת קרייר, שהוא יצליח להטיס את המטוס, כפי ששין מספר במשל שהיה באמת.זו הסיבה שבגללה הידוע בכינויו צ'רלי שין לא מרגיש שלם, כי אין לו איך. השחקן יכול להיראות מאוזן ולהשתמש באוצר המילים העשיר שלו ולציין שהוא נמצא בשנה השמינית לפיכחות, ועדיין כל האירוע הזה ירגיש כמו סיכון. הרי הסיפור שלו הוא לא של תחייה מחדש, אלא של הישרדות שלא ברור איך עבדה לו. וכששין אומר שיש שחקני משנה שהם חשובים יותר ממני בסיפור, הוא או טועה או מטעה: במהלך הסרט מוצאים זמן לדבר על הכל, כולל איך אישה ביצעה בו מין אוראלי בזמן שאיפת הקראק הראשונה שלו, אבל בשום שלב הוא לא חוצה את הרוביקון כדי להכיר בסבל שגרם לאנשים רבים סביבו. החברים, ריצ'רדס, הילדים שהוא בקושי זוכר לציין שיש לו. ההתעלמות מהאופן שבו רכבת ההרים שהיא חייו השפיעה גם עליהם לא הוגנת, כי הם הפכו בעל כורחם לחלק בלתי נפרד מסיפור חייו. אותו סיפור שהוא ורנזי מספרים היום.כמה החלטות אחרות, וצ'רלי שין לא היה מקבל דוקו בנטפליקס. אולי הוא היה מבוטל, אולי הוא היה מת, אולי הוא היה נשיא ארצות הברית. הידוע בכינויו בהחלט מציג את המעטפת המשפחתית והחברתית שהצילה אותו - רק שבמקום להתעכב עוד טיפה על אזור לא נוח, במקום לנסות להתעמק בחוויה שלו ולצאת ממנה עם תובנה אוניברסלית כלשהי, הסרט מעדיף להתמסר לעריכה בלתי פוסקת של קליפים וחומרי ארכיון (שלפחות משולבים בחוכמה ויצירתיות). חוויית הצפייה בו מהנה, מסחררת, אבל לא מזככת או מעוררת מחשבות יוצאות דופן. לא סתם הסרט שומר לסופו את האמירות החדשותיות באמת של שין, למשל על ההאשמות נגדו או על ההתנסויות עם גברים, כי הדרך לשם מרגישה מעט מניפולטיבית. בעוד שהדוקו מנסה להיות שלם ומסכם, שין עצמו בן 60 בלבד. מי יודע מה הוא, או השדים הפנימיים שלו, מתכננים לעתיד.