1981 הייתה שנה קולנועית טובה באופן יחסי. זו השנה שבה סטיבן ספילברג וג'ורג' לוקאס הכירו לנו את אינדיאנה ג'ונס, וכריסטופר ריב עטה על עצמו בפעם השנייה את חליפת הספנדקס ב"סופרמן 2". לצד אלה ואחרים, יצר טרי גיליאם, אקס מונטי פייתון ואוטר בפני עצמו, סרט הזוי כיאה לשנות ה-80 העליזות. הסרט "שודדי הזמן" ("Time Bandits") הביא למסך הגדול את סיפורו של קווין בן ה-11, חנון חובב היסטוריה מושבע ומוקצה חברתית ומשפחתית. כילד דחוי, קווין מתנחם בקריאה בספרים ומפנטז בהקיץ על יוון העתיקה. יום אחד פורצים מארון הבגדים שלו שישה גנבים נמוכי קומה הנוסעים במרחבי הזמן, תוך שהם נמלטים מהישות העליונה AKA אלוהים, שממנו הם פילחו מפה קסומה. בעל כורחו, קווין המשועמם מצטרף אליהם למסע ברחבי הזמן ופוגש אנשים ודמויות שרק קרא עליהם בספרים. הסרט מתפאר בשמות מפוצצים לזמנו ובין השאר כיכבו בו שון קונרי, שלי דובאל, ג'ון קליז וקתרין הלמונד.
"שודדי הזמן" נראה כאילו שנעשה תחת השפעת סמים קשים, כמיטב המסורת הטרי גיליאמית הביזארית, והוא מושתת כולו על ששת נמוכי הקומה שמככבים בו. במבט לאחור, הוא לא ממש עובר את מבחן הזמן ואם תהיו אמיצים ותצפו בו, תחושת קרינג' מצמררת תעבור במורד עמוד השדרה שלכם. אבל כל זה לא הפריע לו להיות מיני להיט ב-1981, ולתפוס את מקומו בטבלה כסרט העשירי המרוויח ביותר באותה השנה.
43 שנה מאוחר יותר, טאיקה וואיטיטי החליט להוציא את התסריט המאובק של "שודדי הזמן" מאיפה שהוא לא היה מונח, ולעבד אותו לגרסה מודרנית יותר. הסדרה החדשה של אפל TV פלוס אומנם משתמשת ביצירה של גיליאם כבסיס, אבל וואיטיטי הכניס לתוכה מספר תוספות ושינויים כדי להתאים את הסיפור לרוח התקופה. וכן, זה אומר פוליטיקלי קורקט ומעט מאוד עניין.
את קווין מגלם הפעם הילד הבריטי האנונימי קל-אל טאק (בדקנו, זה לא סופרמן). קווין הוא מטרד לכל הסובבים אותו: לילדים בבית הספר, לאחותו הקטנה זעפרן (Saffron) ולהוריו - שכל מה שמעניין אותם הוא גלילה אינסופית בסמארטפון וצפייה בטלוויזיה. כמו בסרט, קווין פוגש באסופה אקלקטית של חמישה אנשים שפורצים לחדרו מבעד לארון הבגדים. אך בשונה מהסרט, אלה לא נמוכי קומה. זו בחירה תמוהה ואפילו פחדנית, הרי היצירה של גיליאם התבססה בעיקרה על רוח השטות של השודדים הקטנים, אז לא ברור מה הביא לשינוי הלא הכרחי של וואיטיטי. את החבורה הלא יוצלחת הזו מובילה פנלופה, בגילומה של ליסה קודרו, שידעה ימים יפים יותר. כי קודרו לא מביאה שום דבר חדש לשולחן, וגם 20 שנה אחרי פרק הסיום של "החברים", ולמרות מספר תפקידים לא מבוטל שגילמה מאז, נראה שהיא עדיין תקועה בטייפקאסט.
לאורך הסדרה קווין והשודדים עוברים מסע חוצה זמנים, יבשות וארצות, ובין היתר מבלים כמה שעות בתוך הסוס הטרויאני הענק ופוגשים את האדם הקדמון והממותות בעידן הקרח. קווין אמנם מסייע לשודדים הפלגמטים, אבל הוא גם מהווה מטרד עבורם והם לא חוסכים את זה ממנו. הילד אשכרה עובר התעללות מילולית ואף אחד לא מרחם עליו. אבל זה מתיישב בול: קל-אל טאק הוא ליהוק חלש ושגוי בהחלט. אין לו את הכריזמה הכובשת של ילד-שחקן והוא חד גוני עם יכולות משחק מוגבלות למדי.
גם כאן חבורת השודדים נמלטת מפני הישות העליונה (בגילומו של וואיטיטי), שזקוק למפה הקסומה כדי לעשות ריסטארט לעולם בסגנון תיבת נוח. ומי שעוד מפנטז על המפה הוא רשע טהור (ג'מיין קלמנט), התגלמות של השטן, שרוצה להפוך את העולם למקום מדכא יותר. לאורך עשרת פרקי הסדרה קווין וחבורת השודדים נעים להם בזמן, בורחים משתי הישויות, לא מצליחים לגנוב כלום וכמו שהם לא מוצאים את עצמם בין הזמנים, כך הצופה לא מוצא את עצמו מול סדרה תמוהה ומוזרה.
"שודדי הזמן" גרסת 2024 מסווגת תחת פנטזיית הרפתקאות קומית, אבל היא לא מצליחה להגשים את הייעוד שלה. הבדיחות יבשות כמו עוגיות עבאדי שמתחננות למגע של תה רותח, הדמויות מתפתחות בהתאם (זאת אומרת, הן לא), והעונה מסתיימת כשהדמויות נשארות כמעט באותה פוזיציה כמו בתחילתה (כל פרקי העונה נמסרו מראש לביקורת). ברוח התקופה, וואיטיטי מוסיף קונטרה נשית לגיבור בן ה-11, בצורת אחותו הקטנה זעפרן, שלא הופיעה בסרט המקורי. גם זה אילוץ מודרניסטי של וואיטיטי, כאילו פמיניסטי, אבל אין בו שום טעם נראה לעין.
לוח השידורים הנוכחי מלא בסדרות הרבה יותר טובות מ"שודדי הזמן", שעשרת פרקיה מרגישים כמו זמן יקר שנשדד מאיתנו. אפילו ליסה קודרו המוערכת ואחת שיודעת קומדיה מהי, לא מצליחה להוביל את חבורת השחקנים היחסית אנונימית הזו הזו לנקודה אחת ראויה על פני ציר הזמן. ולמרות שיצירת המקור תעלה בכם תחושה של "מה לעזאזל ראיתי עכשיו?", צפייה בה עדיפה על פני גרסת הטלוויזיה.