סדרות וסרטים על אהבה אסורה בין גברים בתקופות ומקומות שבהם לא חיבקו את הקהילה הלהטב"קית (כלומר - פחות או יותר בכל זמן ומקום) הם כבר תת-ז'אנר בפני עצמו, שמשמח קווירים לאורך עשורים. בין היצירות הבולטות בז'אנר קל מאוד לציין את "הר ברוקבק", "קרא לי בשמך" ו"אור ירח". כל אחד מהסרטים האלה זכה למעמד קאלט, אבל למרבה הצער "קרא לי בשמך" קצת נהרס על ידי השערורייה האיומה של ארמי האמר, שהואשם באונס על ידי כמה נשים. ואם ההופעה של האמר בסרט הופכת אותו לצפיית קרינג' עבורכם והותירה חור, את החור הזה תוכלו למלא עם "שותפים לפשע" ("Fellow Travelers"). פּאן אינטנדד.
הסדרה החדשה של רשת שואוטיים, שזמינה בארץ ב-HOT וב-yes, מתמקדת בסיפור אהבה בין שני גברים לאורך תקופה של 30 שנה - אבל לא רק בהם. הוקינס (מאט בומר, "צווארון לבן") וטים (ג'ונתן ביילי, "ברידג'רטון") הם תושבי וושינגטון הבירה שעובדים עבור סנאטורים ונפגשים במסיבה בתחילת שנות ה-50. הוקינס מבוגר, בכיר ומנוסה יותר במערכת הפוליטית, ובהתאם גם ציני יותר. הוא כבר משופשף בעולם הפוליטי התועלתני, ואינו מעוניין במערכות יחסים רומנטיות - אלא אם זה להתחתן עם אישה כדי לקדם את הקריירה שלו, ולהמשיך לשכב עם גברים מזדמנים מהצד. טים הוא צעיר אידיאליסט, נוצרי אדוק שמטיל ספק ביחסיו עם הדת על רקע הנטייה המינית שלו, ומעריץ של ג'וזף מקארתי: עובדה חשובה ומרכזית לסדרה, שמיד נגיע אליה. בעוד שטים מתאהב בהוקינס נואשות ורוצה מערכת יחסים אמיתית, הוקינס מעדיף להמשיך לחיות בשקר, ובאופן כללי לא מסתדר עם מחויבות.
לצדם, הסדרה עוקבת גם אחר מרקוס, עיתונאי שמתמודד באותה התקופה עם קושי משולש - סתם להיות שחור בארה"ב של אמצע המאה הקודמת, להיות עיתונאי פוליטי בעידן המקארתיזם ולהיות גבר גיי שנאבק עם תפיסות של מצ'ואיזם וגבריות רעילה בחברה ובתוך עצמו. וברקע, אי אפשר להתעלם מהתהליך הפוליטי. בעוד שהדמויות המרכזיות הן פיקטיביות, הסדרה היא שיעור היסטוריה מצוין ומרתק על רדיפת הקומוניסטים ורדיפת הקהילה הגאה, שאת שתיהן הפך הסנאטור מקארתי למשימת חייו, כשעד היום רדיפה פוליטית נקראת "מקארתיזם" על שמו - ולא בחיבה. מלבד מקארתי, הסדרה מלאה בדמויות נוספות שמבוססות על אנשים אמיתיים לגמרי, כמו המשורר לנגסטון יוז ועורך הדין רוי כהן שלקח תפקיד מפתח בציד המכשפות של מקארתי, למרות שבעצמו היה גיי בארון.
למרות שהרומן בין שני הגברים אמור להיות החלק המפתה בסדרה, האמת היא שהיא מצטיינת יותר בעלילה שמסביב, ומעבירה באופן אמין את הפניקה של "בהלת הלוונדר" - הכינוי שניתן לרדיפת הקווירים על ידי הממשל (על שם "הבהלה האדומה", רדיפת הקומוניסטים). הכימיה בין הוקינס לטים עובדת, אבל היא לא יוצאת דופן, אלא נובעת בעיקר מהעובדה שמדובר בשני אנשים כל כך חתיכים שהם יכולים לייצר כימיה מינית עם מגבת מטבח. מה שמפריע להתמוגג מהכימיה הזאת היא העובדה הפשוטה שהוקינס הוא אסהול. הוא קלישאה מהלכת של גבר רעיל ומנותק רגשית, וכשמחברים לכך גוונים של בדס"מ - אפילו שהם מעודנים יחסית - זה לא מרגיש מדהים, מאחר שיחסי הכוח בין השניים הם ממש לא רק מיניים. זה מפריע לסצנות הסקס להיות לוהטות, והן לפעמים גם חוצות למחוזות המביך, למשל בסצנה של מציצת בהונות מוגזמת.
הפרקים הארוכים של "שותפים למסע" מעט נמרחים, והסצנות בין הוקינס וטים לפעמים קצת חוזרות על עצמן, כשהן משכפלות את יחסי הכוח והוויכוחים ביניהם במקום להעמיק בהם. אבל הסדרה עשויה היטב ומספקת הצצה לאחת התקופות המעניינות ביותר בפוליטיקה האמריקאית, כך שלמרות החסרונות שלה - היא בהחלט שווה צפייה. אבל הדבר הכי טוב בה? ג'ונתן ביילי. ב"ברידג'רטון", ביילי עושה עבודה לא רעה בכלל בתור אנתוני, האח הבכור והקשוח. וב"שותפים למסע" הוא לא פחות מנפלא, כשהוא נכנס לנעלי דמות שונה לחלוטין - טים המתוק, הנאיבי והנוירוטי. התפקיד הזה הופך את ביילי לתגלית של ממש, ואם זאת רמת המשחק שהוא מסוגל אליה, יכול להיות שעוד נראה אותו הופך לכוכב איי-ליסט הוליוודי.