ג'ק ווייטהול מרגיש תלוש בזדון (Malice). הקומיקאי והשחקן הבריטי, שתמיד מוביל תכנים טובי לב או מסעות משותפים עם אביו בנטפליקס, פתאום מגלם את התפקיד המרכזי במותחן פסיכולוגי רחב יריעה - כשלצדו שמות ותיקים בתחום, למשל דיוויד דוכובני או קאריס ואן האוטן (מליסנדרה ממשחקי הכס). רק שזה בדיוק הקטע: ווייטהול לא קשור בעליל לסדרות כמו החדשה של אמזון פריים, כי גם הדמות שלו לא. הוא יוצא דופן שם בדיוק כמו שהוא יוצא דופן פה. אבל רק באחד מהמקרים נראה שיש לו כוונות רצחניות.בזדון, שישה פרקים שיצר ג'יימס ווד, ווייטהול מגלם את אדם: מני - שזה נני ממין זכר - המתלווה למשפחת עשירים בחופשה שלה ביוון. נשמע דומה להלוטוס הלבן? כי זה לא דומה אלא מועתק, עד לרזולוציות של הנער השחיף ועלילת הבלנדר. רק שבמהלך החופשה ואף אחריה, אדם מתקרב מאוד לבני המשפחה השנייה בטיול המשפחות הזה, מתקרב יותר מדי. לאט אבל בטוח מתעורר החשד שמתחת לכל המסתורין, הארוטיקה והסבוטאז'ים מסתתר מסע נקמה של סוציופת. נשמע דומה להכישרון של מר ריפלי, או לשלל העיבודים המודרניים שלו כמו סולטברן? גם כאן, זה לא סתם דומה. זה מועתק.יש יותר חורים בעלילת זדון מאשר סדרות עשירים יוצאים לחופשה ומישהו עומד למות שיצאו בשנתיים האחרונות. לכן הדרך היחידה לראות בה יצירה מקורית, מפתיעה, מתוחכמת - היא אם לא הייתה לכם טלוויזיה בבית מאז הקורונה. ווייטהול נטמע לא רע בתפקיד הגבר הנאה בעל הנפש האפלה, כך גם יתר חברי הקאסט, אבל הטוויסטים האמיתיים בזדון הם זניחים בלבד: המשטרה נכנסת לתמונה מוקדם מהצפוי, האירוע נהיה אלים מאוחר מהצפוי, סוף רשימה. האם כל זה אומר שהסדרה לא מהנה, זורמת, בעלת פוטנציאל התמכרות מפורש? כמובן שלא. האם זה אומר שתזכרו משהו ממנה למחרת בבוקר? זו כבר דרישה חריגה.