בשנים האחרונות זיכיון "המרוץ לדראג" הפך למפלצת מרובת זרועות. אם בעבר היינו מקבלים עונה אחת מדי שנה, פלוס מינוס, ומדי פעם בפעם גם עונת אולסטארס – הרי שבימינו נולדות ללא הרף עוד ועוד גרסאות של תוכנית הריאליטי, וגרסה כזו או אחרת של "המרוץ לדראג" משודר ממש בכל רגע נתון. בין אם אלה העונות של קנדה, בריטניה, תאילנד וספרד, בין אם אלה ספיישלים חגיגיים למיניהם ובין אם זו עונת "UK vs the World" הטרייה שבה השתתפו מלכות מכל העולם – ניכר ש"המרוץ לדראג" מנסה, באופן עקבי, להמציא את עצמה מחדש. הנטייה הזו ניכרת גם בפורמט התוכנית לכשעצמו, כשכמעט כל עונה מציגה טוויסט מקורי ומרענן (בעונה האחרונה, למשל, היה זה חטיף השוקולד המוזהב – המלכה שמחזיקה בו תגלה זאת במעמד ההדחה ותוכל להינצל ממנה). אבל מה עושים כשהצופים כבר מסוחררים, עייפים ותשושים מרוב שפע? כשכל מה שאפשר לעשות כבר נעשה? ובכן, את הבלתי יאמן. ואכן, "המרוץ לדראג" הציגה לאחרונה עונת אולסטארס שכולה מנצחות מעונות קודמות, שזמינה כעת לצפייה ב-yes.
עוד לא נראה דבר כזה קודם לכן ב"המרוץ לדראג": הכי קרוב לזה היה בהשתתפותה של ביבי זהרה בנה, מנצחת העונה הראשונה, בעונה השלישית של "אולסטארס". בעונה הנוכחית משתתפות שמונה מלכות כריזמטיות ונהדרות שניצחו בגרסה מסוימת של "המרוץ לדראג", ותכף נספר בפירוט יתר על הנפשות הפועלות, אבל קודם לכן חשוב לדעת שהעונה הזו בנויה אחרת מעונות "אולסטארס" קודמות: שלא כמו בעונות הרגילות של "אולסטארס" (ובכלל, בעונות של "המרוץ לדראג"), כאן אין הדחות - העונה מבוססת על שיטת צבירת נקודות.
וככה זה עובד: בכל פרק, שתי המלכות המצטיינות – אלה שבלטו יותר מכולן במשימה ועל המסלול - מקבלות מרופול כוכב שנקרא "Legendary Legend Star". אותן שתי מלכות מתחרות בקרב ליפסינק על תואר המלכה המובילה של הפרק, וזו שנבחרת מקבלת לידיה כוח גדול: בעזרת פומפה מוזהבת ומנצנצת, באפשרותה למנוע מאיזה מלכה שתבחר לקבל כוכב בפרק הבא. המלכה שתיחסם תוכל להתחרות באתגר הבא ואפילו לנצח, אבל היא לא תרוויח כוכב. ולמה הכוכבים האלה כל כך חשובים? שאלה מעולה: ארבע המלכות שיצברו הכי הרבה כוכבים במהלך העונה הן המלכות שיעפילו לגמר ויתחרו, בקרב ליפסינק משגע, על תואר "המלכה של כל המלכות" ועל פרס כספי של 200 אלף דולר.
אז מי המלכות שלוקחות חלק בעונה האגדית הזו? ובכן, הראשונות הן האו-ג'יז - ראז'ה, זוכת עונה 3, פאשן קווין בלתי מעורערת שבאה להבהיר מחדש שיש בה יותר מזה, וג'ינקס מונסון, זוכת עונה 5, קומיקאית מחוננת ולנצח אחת המלכות הטובות ביותר בהיסטוריה של התוכנית. שלוש המלכות הבאות זכו בעונות אולסטארס למיניהן: טריניטי דה טאק, זוכת "אולסטארס 4", תופרת בחסד עליון ואישיות כובשת להחריד; מונה אקס צ'יינג', שזכתה בתיקו עם טריניטי, בעלת חוש הומור משגע וחוצפה במידה הנכונה; ושיי קוליי, זוכת "אולסטארס 5", אשת אשכולות שיודעת טוב מאוד כיצד לחרוך את הבמה. המנצחות האחרונות שלוקחות חלק ב"אולסטארס 7" זכו ב"המרוץ לדראג" בכמה מעונותיה המאוחרות יותר: איווי אודלי, זוכת עונה 11, שמספקת מופעים מרהיבים של אופנה ואקסצנטריות; דה ויויאן, זוכת עונה 1 של "המרוץ לדראג: בריטניה", חקיינית משכמה ומעלה (עברו שנים ועוד לא התאוששנו מהחיקוי של טראמפ); וג'יידה אסנס הול, זוכת עונה 12, שמוכיחה שוב ושוב שהיא חמודה ומצחיקה בדיוק כמו שהיא יפהפייה.
פרק אחר פרק מוכיחות השמונה האלה שהן ראויות לחלוטין לטייטל המכובד שקיבלו מרופול בעברן. הן עושות חיל בתחומן (ג'ינקס, למשל, עושה בית ספר לכולן בסנאצ' גיים, אתגר שמאפשר לה להשוויץ ביכולות המשחק המדהימות שלה) אבל גם מתעלות על עצמן באזורים שפחות נוחים להן (מונה, שאופנה תמיד הייתה הצד החלש שלה, מפציצה בלוקים מוצלחים בזה אחר זה). במובן הזה, העונה מספקת לצופים הזדמנות להתאהב מחדש בכמה מהמלכות המוכשרות ביותר שהשתתפו אי פעם ב"המרוץ לדראג", ובמיוחד בג'יידה המתוקה – שנבלעה מעט בעונתה המקורית (כן, למרות שהיא ניצחה בה).
אבל העניין הוא כזה: "אולסטארס 7" מרגישה לרוב כמו שואוקייס, לא כמו תחרות. התחושה הזו נוצרת מכמה סיבות. הראשונה היא כמובן העובדה שאין הדחות, ושנית, אין ביקורת. בסיום כל אתגר וצעידה על המסלול, פאנל השופטים מהלל ומשבח את המלכות אחת אחת וללא הרף. הביקורת נכתבה אחרי צפייה ב-6 פרקים, ועד כה, אף מילה רעה לא יצאה מפיהם של רופול, מישל ויסאז', קרסון קרסלי ורוס מת'יוז. והעניין הוא כזה: לפעמים צריך ביקורת. ברור שקבוצת מנצחות היא איכותית יותר מכל קבוצת מלכות אחרת שמגיעה לתוכנית, וברור שהן מספקות את הסחורה, ועדיין, גם המנצחות מפשלות לפעמים (קחו לדוגמה את הסנאצ' גיים של ג'יידה) - ומשונה להתעלם מזה לחלוטין. ברור שההרמות האינסופיות הן אחת מהדרכים של ההפקה לוודא שכבודן של האגדות לא נרמס במסגרת העונה, ועדיין, אנחנו בתוכנית טלוויזיה – ויש משהו משעמם בשיפוט שעשוי רק ממחמאות ולא מהערות. וגרוע מכך, מבאס לדעת מראש, לפני הצפייה בכל פרק, שגם הפעם לא תהיה התייחסות אובייקטיבית לביצועים של המשתתפות.
האלמנט הנוסף שמזוהה עם "המרוץ לדראג" ועבר טשטוש מהותי ב"אולסטארס 7" הוא ביטויי האמביציה של המתמודדות: אתם יודעים, הנאומים מלאי המוטיבציה ורוויי הפאתוס שהן דופקות למצלמות, בסגנון "אני אנצח את התוכנית הזו ולא אכפת לי מאף אחת", אלה שמלווים בדרך כלל במוזיקה דרמטית. כאן, אין נאומי תוכחה. וגם, המתמודדות שמצליחות פחות לא מביעות אל מול המצלמות תסכול מהותי ממצבן. איווי אודלי, למשל, עוברת כמה וכמה פרקים מבלי לקבל כוכב מרופול; סטטוס כזה היה כנראה מחרפן כל מלכה בכל עונה אחרת, אבל איווי לא נראית מוטרדת. האם זו עריכה מגמתית או שיקוף אמיתי של המצב? רק אלוהים יודע.
וגם, אם חפצתם בדרמת ריאליטי מטונפת, תבואו עם אפס ציפיות. במילים אחרות, ב"אולסטארס 7" אין שייד. אין סכסוכים: המלכות כולן מתות אחת על השנייה, האווירה בוורקרום נעימה והרמונית מתמיד, עלבונות נאמרים רק בצחוק - בחיבה ומתוך הערכה כנה ואמיתית - או שהם לא נאמרים כלל. גם כאן, אין לדעת אם מדובר בתוצר של עריכה שקרנית או במיצג אמין ומקיף של הדינמיקה בין המשתתפות. ובכל זאת, אפשר להניח שכל זה לא מקרי. התהיה הבאה, חשוב לציין, היא רק בגדר תהיה: אנחנו מניחים שאף אחת מהמנצחות, שמקומן בהיכל התהילה כבר הובטח מזמן, לא הייתה מוכנה להשתתף בעונה נוספת של "המרוץ לדראג" לולא הייתה מקבלת הבטחה מראש ששמה לא ייפגע – הן במישור האישי והן במישור המקצועי.
מהסיבות הברורות, "אולסטארס 7" היא "המרוץ לדראג" שעברה ניקוי רעלים וצופתה בסוכר. והיא מעלה שאלה גדולה יותר על תוכניות ריאליטי: האם אנחנו, כצופים למודי רוע, יכולים להתמודד עם תוכנית ריאליטי שכולה חיובית? האם זה מעניין מספיק? בראייה רחבה, לא בטוח. ספק אם קיימת תוכנית בעולם שהייתה יכולה להחזיק אותנו דבוקים למסך מבלי להציג איזון נכון של טוהר ושל לכלוך. אבל אם מתמקדים במקרה של "אולסטארס 7", ולמרות שהיא אכן מתקתקה מדי, הצפייה במלכות המשתתפות כל כך מהנה שזה פשוט לא כזה משנה. אנחנו כמובן נמשיך לעקוב (ולרחם על רופול. איך, למען השם, הוא יצליח לבחור מנצחת אחת?).