מה אתם יודעים, יש גם לסביות

בשנות ה-40 וה-50, על רקע מלחמת העולם השנייה, נוסדה בארה"ב ליגת בייסבול נשית שנועדה לספק את מעריצי הספורט בזמן שרבים מהשחקנים המקצועיים גויסו למלחמה. הנשים אותרו מרחבי ארה"ב במשחקי חובבים, ועברו מבדקים ומבחנים כדי להצטרף לליגה. הן היו שחקניות בייסבול מקצועיות לכל דבר, אבל המדים שלהן הוחלפו בחצאיות והן התבקשו ללמוד נימוסים והליכות ולמרוח ליפסטיק.

האירועים האמיתיים לגמרי האלה היו ההשראה לסרט "ליגה משלהן" ("A League of Their Own") שיצא ב-1992, והציג דמויות בדיוניות וסיפורים מתוסרטים על סמך העובדות ההיסטוריות. הסרט היה להיט מכל בחינה אפשרית: הוא הצליח קופתית, ג'ינה דיוויס נתנה בו הופעה מסחררת בתור הדמות הראשית ולצדה טום הנקס, רוזי אודונל ואפילו מדונה - שקיבלה לא מעט ביקורות קוטלות על הופעות המשחק שלה לאורך הקריירה - הצטיינה בו.

באופן טבעי, הסרט נחשב לאבן דרך פמיניסטית, אבל רק שנים לאחר מכן התברר שהוא העלים לחלוטין סיפור מרכזי וחשוב שהיה חלק בלתי נפרד מליגת הבייסבול הנשית - הרבה מהשחקניות בליגה היו לסביות, והמאמץ להפוך אותן לנשיות יותר לא נעשה רק בשביל להנעים את עיניהם של הצופים, אלא כדי להסוות את העובדה הזאת. "ליגה משלהן", גרסת הסדרה שעלתה בסוף השבוע האחרון באמזון פריים, מגיעה בין השאר כדי לעשות תיקון היסטורי לעוול הזה, והתיקון הזה לבדו הוא סיבה מספיק טובה לחידוש הטלוויזיוני.

הציפיות הגבוהות מ"ליגה משלהן" מתחילות כבר עם השמות שחתומים עליה - היוצרים הם אבי ג'ייקבסון, חצי מ"ברוד סיטי" ואישה קווירית בעצמה, ו-וויל גרהאם, שהיה אחד ממקימי אתר הסאטירה המצוין The Onion. ג'ייקובסון גם מככבת כקרסון שו, שחקנית בייסבול חובבת ואישה מעט משונה, שמצטרפת לליגה לאחר שבעלה מגויס למלחמה. לצדה של ג'ייקובסון משחקת גם חברתה הטובה דארסי קרדן (ג'נט מ"המקום הטוב") וניק אופרמן ("מחלקת גנים ונוף") קופץ לתפקיד אורח קצר מדי ולא מספיק מעניין.

הבחירה להתמקד בדמויות שהן ברובן קוויריות היא מצוינת לא רק בגלל שהיא מתבססת על המציאות, אלא משום שהסדרה הופכת לחגיגה קווירית משמחת, ובכל זאת הנטייה המינית היא לא זאת שמגדירה את הדמויות. מהבחינה הזאת, "ליגה משלהן" היא דוגמה נהדרת למה קורה כשדמויות קוויריות לא מופיעות על המסך כביטוי שטחי של טוקניזם (היי "בלאדי מורי") ולצורכי סימון וי לצד הדמויות הסטרייטיות הראשיות, אלא פשוט מתקיימות בעולם שלהן. 

ג'ייקובסון חמודה כהרגלה, למרות שהיא תמיד מגלמת את אותה הדמות, אבל דווקא קו העלילה שמתקיים במקביל לחוויה של קרסון וחברותיה בליגה הוא המעניין יותר. מקס, בגילומה של שנטה אדאמס הכובשת, היא שחקנית חובבת נוספת שמגיעה להיבחן לליגה, אבל נשלחת הביתה מכיוון שהיא שחורה. בזמן שהיא מנסה להצליח למרות המכשולים של המגדר, הגזע והנטייה המינית שלה, יש לה מעודדת צמודה בדמות חברתה הטובה ביותר קלנס (במיסולה אייקומלו הבריטית, שהיא גם אחת התסריטאיות של הסדרה), שלמרבה המזל מקבלת אישיות וכישרון נפרד משל עצמה ולא נשארת בגדר החברה הטובה המצחיקה. 

הדוגמאות האלה, של ייצוג נשי מוצלח, רק ממשיכות. "ליגה משלהן" מלאה בכאלה, והיא עושה עבודה טובה מאוד בלחבר אותנו רגשית למרבית הדמויות בזמן קצר. ובכל זאת, העונה הראשונה כמכלול לא מצליחה לזהור. היא חמודה מאוד, היא משמחת, היא מלאה בדמויות מוצלחות והיא לגמרי מתאימה לבינג' סופ"ש קליל, אבל למרות כל המרכיבים המעולים האלה, היא לא מצליחה ממש להבריק או לסחוף, בין השאר בגלל שלמעט ההופעה קייט ברלנט ("משלחת חיפוש") שמגלמת את שירלי הנוירוטית, הקומדיה שלה לא מספיק מצחיקה. "ליגה משלהן" היא סדרה מושקעת שמלאה באהבה לנשים, אבל אי אפשר שלא להרגיש כמה פוטנציאל בלתי ממומש יש לה. אפשר רק לקוות שהיא תישאר בסביבה כדי להשתפר.