אני חושב שהרבה אנטישמים ילמדו דבר או שניים, אמר לאחרונה רפאל בוב-וקסברג, יוצר סדרת האנימציה החדשה של נטפליקס אז בקיצור, בריאיון לקידומה. זה משפט שהיה יכול להיאמר על ידי כל אחת מהדמויות בסדרה של וקסברג, כי זה משפט כל כך יהודי, ונכון לעכשיו אז בקיצור (Long Story Short) היא הדבר הכי יהודי שתיתקלו בו על המסך שלכם - וכמה שהיא יהודית, ככה היא גם טובה.חמש שנים אחרי שסיים לפרק לחתיכות את הקיום האנושי בבוג'ק הורסמן, וקסברג חוזר לעשות את זה שוב: עם האנימציה, פאנצ'ים שנורים לכל עבר, ועם האגרופים לבטן שמגיעים יחד איתם. רק שהפעם הכול מוגש לצד קצת כבד קצוץ וחזרת, כי במוקד נמצא הקיום היהודי. העלילה עוקבת אחר משפחת שוופר ה(איך לא)בלתי מתפקדת - ההורים נעמי ואליוט ושלושת ילדיהם, אבי, שירה ויושי. הפרקים נעים בחופשיות על פני ציר זמן של עשרות שנים, כך שהצופה מוצא את עצמו חווה יחד איתם זיכרונות, טראומות וקונפליקטים שנוגעים לכל מי שקשור למשפחה, שבמבט ראשון מרגישה מטורללת, אבל ככל שהפרקים חולפים קשה שלא לחוש חלק ממנה. תורמים לכך גם קאסט המדבבים המרשים: בן פלדמן (מד מן), אבי ג'ייקובסון (ברוד סיטי), מקס גרינפילד (הבחורה החדשה), ליסה אדלשטיין (האוס) ופול רייזר (משתגעים מהאהבה), ועוד הרבה הרבה שמות מפתיעים בהופעות אורח.על הסקאלה שבין סיינפלד לכנר על הגג, אז בקיצור קרובה יותר לצד של טוביה החולב. היהדות בפרצוף של הצופה, עם כל האוי והגוואלד שאפשר לדמיין, והיא גם יכולה, וצריכה, להיכנס בקלות לרשימת היצירות המשמעותיות/חשובות/טובות בתרבות הפופ שמתארות חיים יהודיים - קודם כל כי היא סדרה יהודית שמדברת כאילו היא נכתבה עבור יהודים, אבל גם מצליחה להרגיש אוניברסלית. היא מצחיקה אבל גם מרירה, הדמויות בה לעיתים מגוחכות אך גם מרגשות להפליא, ובעיקר - היא מגיעה ברגע שבו קיומה של סדרה כזו, עם יהדות מוחצנת ובפלטפורמת הסטרימינג הפופולרית בעולם, ממש לא מובן מאליו.לא, זה לא שהאנטישמיות התחילה אתמול, או ש-7 באוקטובר הוא האירוע ההיסטורי היחיד שהוביל לעלייה בשנאת יהודים בעולם. וכן, זה כנראה ממש ממש בתחתית רשימת האסונות והצרות שנולדו מאותה שבת שחורה. אבל המחשבה שכל פיסת תרבות יהודית נאלצת להיות משועבדת בצורה כזו או אחרת למה שקורה היום בישראל וליחס ליהודים בעולם בעקבות המלחמה, היא לכל הפחות מבאסת, ולא משנה מה דעתכם על כל אחת מאלף ואחת הסוגיות שקשורות לזה. אז בקיצור מרגישה כמעט כמו החיסון לכל זה.באותו ריאיון לוריאטי שמצוטט לעיל, מבטיח וקסברג שישראל ונושאים יותר אקטואליים, שלבטח מעסיקים בימים אלה כל יהודי בעולם, יאוזכרו בהמשך הסדרה (שכבר חודשה על ידי נטפליקס לעונה שנייה). לעת עתה הוא בוחר להימנע מזה. זה לא אומר שאז בקיצור רוצה שצופיה ישכחו מה זה אומר להיות יהודי בימים אלה - להיפך. כל כולה סובב סביב זיכרון וכיצד הוא משפיע על הדמויות. כי לזכור זה סוג של ביג דיל ביהדות. לזכור את השבת, את יציאת מצרים, את אשר עשה לך עמלק. השוופרים קמים ונופלים על מה שהם זוכרים. אבל לפעמים, רק קצת, הם רוצים לשכוח ולהתקדם הלאה. גם אם זה בלתי אפשרי.הם רוצים את מה שכנראה רוצה כל יהודי בזמנים כאלה: קצת נחת. את זה אז בקיצור מציעה בשפע. ומה? גם לשנוק מסכן לא מגיע קצת נחת? ברור שמגיע!