לא ברור על איזה סם היה מי שאישר עונה שנייה ל"תשעה זרים גמורים" (Nine Perfect Strangers). מותחן הריטריטים הפסיכדלי עם ניקול קידמן, שהתבסס במקור על רומן של ליאן מוריארטי, סיים את חומר המקור והפך לאנתולוגיה מקורית - שוב קידמן, שוב היוצר דיוויד אי. קלי, שוב תשעה זרים, שוב אווירת כת, שוב שני פרקים סבירים שאחריהם היא נהיית בלתי נסבלת בעליל.
קידמן - עם פאה חדשה - חוזרת בסדרה של הולו (שבישראל זמינה דווקא באמזון פריים) לתפקידה של מאשה דמיטריצ'נקו, גורו הוולנס המפוקפקת והרדופה. הפעם היא מוקפת בדמויות בגילומם של הנרי גולדינג ("עשיר בהפתעה"), כריסטין ברנסקי ("הטובות לקרב"), מוריי בארטלט ("הלוטוס הלבן"), אנני מרפי ("שיט'ס קריק"), מארק סטרונג ("הפינגווין"), דולי דה לאון ("משולש העצבות"), הזמרת קינג פרינסס, השחקנית השוודית לנה אולין ועוד כמה. בהתאם לנוסחה והקלישאה, כל אחד מהם מגיע לריטריט מסיבותיו ועם מטעניו: אחת מטורגרת מפסנתרים, אחד מחפש תיק מסתורי, אחר מגיע באיחור, אחת באה לטפל בתסביכים עם אלוהים, אחרת באה לטפל בתסביכים עם אמא. תשעת הזרים האלה גמורים בהחלט, והעונה כולה (שמונת הפרקים נמסרו מראש לביקורת) נגמרת יחד איתם.
מכל הסדרות שמנסות לחקות את "הלוטוס הלבן", ויש הרבה כאלה, "תשעה זרים גמורים" היא האומללה מכולן. האנתולוגיה עתירת השמות המכובדים משולה לתלמידה שנכשלת למרות שהעתיקה מכולם את המבחן: מדרמה אחת היא לקחה את קונספט המותחן המושלג, מאחרת היא גנבה את הטרגדיה על הבובנאי כוכב הילדים, ומכל סדרה נתונה מהעשור האחרון היא שכפלה את הבוז לעשירים. קידמן האוסטרלית, שהגיע הזמן לשקול ברצינות את ביטול אשרת העבודה שלה, מציעה כלום בפאה בלונדינית. והפאנץ' בישורת האחרונה - שאכן מגיע - מגוחך, מופרך, קלישאתי ובעיקר לא מצדיק את הדרך המתישה אליו. אוי ואבוי אם תהיה פה עונה שלישית.
