מה בין סוחר סמים ללוחם חופש? מה בין סטלן תמהוני לגיבור תרבות? על השאלה הזאת מנסה לענות סרטו התיעודי החדש של דן שדור ("קינג ביבי"), "טלגראס: המרד של עמוס" (שזמין מעתה ב-yes דוקו). זהו סיפורו של עמוס סילבר, האב המייסד של טלגראס, קהילת הסחר בסמים קלים ששברה את שוק הקנאביס הישראלי. והסרט אמנם לא מגיע לתשובה חד משמעית, אבל הוא מציג בפנינו גיבור שראוי לסרט שלם בכיכובו. למעשה, הוא מבהיר שסילבר כנראה ראוי לעוד כמה כאלה. לא כולם יהיו מחמיאים במיוחד, אבל הם בשום פנים ואופן לא יהיו משעממים.
עמוס סילבר הוא אייקון סטלני. חרדי לשעבר שהפנה עורף למשפחתו שבצפת והיה לשריונר מצטיין. בשירותו הצבאי השוחק הוא מצא גאולה בירוק הירוק הזה והחליט להפיץ את בשורתו ברחבי הארץ, ובמחירים שוברי שוק. זה התחיל בחשבון הפייסבוק שלו, והמשיך לאפיק יותר יעיל ברמה הלוגיסטית והחוקית: אפליקציית טלגרם, שמאפשרת חשאיות שאין במקומות אחרים ברחבי הרשת. הוויד זרם כמו מים והגיע, סוף כל סוף, בצורה נגישה, מהירה ונוחה לכל מי שהיה צריך קצת הפוגה ממסטלת. סילבר ראה את ערוץ סחר הסמים הקלים הענף שלו בתור אקט של חסד המוני: החיים במדינת ישראל טראומטיים מספיק, לטענתו, ולא מגיע לנו להיות סחים בשעה שהאסונות מכים בנו פעם אחר פעם. לרגעים, אפשר אפילו לקנות את הטענה הזאת.
אבל לא רק חסד היה שם, אלא גם המון כסף. מאות מיליוני שקלים, משכורות עתק לסוחריה ולעובדים בראשה, סיפורים על דירה אחת שנשכרה בלעדית כמקום אחסון לכל הכסף המזומן שאנשיה אגרו. כמובן שהשמועה הגיעה גם לרשויות החוק, ומאותו הרגע סילבר היה לאדם מבוקש. על מה שקרה מהשלב הזה לא נרחיב, כי "המרד של עמוס" הוא באותה המידה מותחן תיעודי מרתק ואל לנו לעשות לו ספוילרים, אבל רק נאמר שהמעצר של קיסר המריחואנה הישראלי התבצע בשעה 4:20 שעון ישראל - כי המשטרה היא התסריטאית הגרועה ביותר בעולם, ואין לה עניין בעידון.
הסרט לא מנסה להמציא מחדש אף גלגל, ודווקא בגלל זה התוצאה די מרתקת: זהו רצף של ראיונות (מה שנקרא בעגה המקצועית "ראשים מדברים") וקטעי ארכיון, עם כמה קטעי אנימציה נאים אה-לה "ואלס עם באשיר" שחוצצים ביניהם. בזכות הצילום החד של זיו ברקוביץ', העריכה המדויקת של שי מזרחי והבימוי של דן שדור, העסק מתקתק כמו שעון ו"המרד של עמוס" לא משעמם לרגע. הסרט מצליח לזקק מתוכו התחלה-אמצע-סוף מעניינים ומהודקים, ובהתחשב בעובדה שהסיפור הזה עדיין לא נגמר ומשפטו של סילבר עוד נמשך, זה ממש לא מובן מאליו.
סיפורו של סילבר יכול להתפתח לחמישה כיוונים שונים, כולם מסקרנים, ואת כולם שדור מציג בלי לסטות מהנושא העיקרי: עמוס, האיש והמיתוס. עבור רבים הוא רובין הוד של פייסלים, איש שנתן לאלו שהיו צריכים. לרגעים דאגתי שגם הסרט יוצא מנקודת ההנחה לפיה מדובר בגיבור, אבל ככל שהאירוע מתקדם מתבהר לנו שסילבר היה בעיקר איש עסקים מבריק - גם אם הברק העסקי שלו החזיק את האופרציה לזמן קצר בלבד.
הסרט נותן מספיק מקום למשבחיו, אנשים שמתייחסים אליו כאל צדיק בדורותיו, אבל מבהיר שכל אותם אנשים סייעו לסילבר לפתח פולחן אישיות שאולי הטעה אותו לחשוב שמותר לו הכל. למשל, לצעוק על אקטיביסטית שמתכננת לחשוף שחיתויות במפעל חייו שהיא "אישה קטנה ומגעילה" ולאיים עליה; וגם, כמובן, המקרה ההוא שבו גייס קטינים, תלמידי תיכון, לסחור עבורו בסמים. אני אישית איבדתי כל שמץ של אמפתיה כלפיו בשלב מוקדם בסרט, אבל הבחירה להתמקד בדמותה של אמו המסורה של סילבר בוודאי סייעה לגייס עוד קצת עניין באיש עצמו.
"טלגראס: המרד של עמוס" הוא צפיית חובה עבור כל מי שאפליקציית טלגרם מספקת להם רגעים נעימים ושקטים גם היום. ראוי שנדע מי אחראי לזה, ומהם המחירים שלא נעים לדבר עליהם. זה סרט שמזכיר לנו שסמים קלים עשויים להקל את סבלם של אלו שלא שפר עליהם מזלם, וגם מנכיח שייתכן שחיינו היו קלים יותר אם מישהו היה טורח להשלים את תהליך הלגליזציה של הסמים הקלים. אבל זהו בעיקר סיפורו של סילבר, סטלן עם ראש פיננסי, לב אידיאולוגי ועמוד שדרה של מנהיג כת. הוא דמות שיכולה לפרנס עוד שלושה סרטים לפחות, ואין לי ספק שיום אחד גם נראה אותם. אשמח אם אחד מהם יהיה עלילתי, כי סיפור בריחתו מהרשויות באוקראינה הוא כשלעצמו אפוס קורע מצחוק שיכול להיות סרט נהדר. כך או כך, נראה שיש עוד מה לחשוף בפרשייה הזאת; עד אז, "המרד של עמוס" הוא ספתח נהדר.