במשך עשרות שנות הקריירה שלה, דנה מודן לימדה אותנו לצפות ממנה למצרך די נדיר בתעשיית הבידור - עקביות. מודן כותבת מהפרספקטיבה האישית שלה על החיים, אבל תמיד שומרת על אותם מרכיבים מציאותיים שמאפשרים למגוון רחב מאוד של אנשים להזדהות עם היצירה שלה. סגנון הכתיבה והאסתטיקה שלה אומנם נישתיים ומכוונים לטעם מאוד ספציפי, אבל המסע הרגשי של הגיבורים שלה הוא אוניברסלי - הם כולם קצת עלובים, ממש כמו בחיים עצמם.
לכן לא מפתיע ש"ככה זה", הסדרה שבה התאחדה עם אסי כהן, קיבלה גם גרסה בריטית שזמינה מעכשיו ב-yes. העולב הקיומי שהוא חלק בלתי נפרד מהעולם של "ככה זה" הוא כאמור אוניברסלי, אבל מתאים במיוחד לבריטים, שאוהבים להסתיר את הרגשות שלהם תחת הומור סרקסטי יבשושי.
"ככה זה" הבריטית (שנקראת במקור "Significant Other") מתחילה בדיוק כמו "ככה זה" המקומית: אנה וסאם הם שכנים חדשים שהמפגש הראשון ביניהם קושר יחד את גורלם. הוא פרוד טרי ואב לשניים שלא מתמודד היטב עם המצב החדש שלו (למרות שהוא הביא אותו על עצמו ובחר לעזוב את משפחתו), ומחליט לסיים את חייו. אחרי שסאם בולע כדורים ונשכב במיטה כדי להחזיר את נשמתו לבורא, השכנה אנה מפריעה לו עם דפיקות על הדלת. יש לה התקף לב ובמוקד החירום ביקשו ממנה שלא להמתין לבד לאמבולנס. כבר אמרנו עולב?
משם, השניים ממשיכים להיתקל אחד בשני, לרוב באופן מכוון, אבל נרתעים מעט מהקרבה והמשיכה שנוצרות ביניהם. אם הקלישאה אומרת שאתה צריך לאהוב את עצמך לפני שאתה אוהב אחרים, מדובר בשני אנשים שממש לא נמצאים במקום האידיאלי בשביל זוגיות חדשה. אבל בחיים - שהם ההשראה הגדולה ביותר ליצירה של מודן - אהבה לא תמיד נראית כמו קומדיה רומנטית הוליוודית. לפעמים היא מנומנמת ולא סקסית בכלל.
מאחר ש"ככה זה" היא כל כך מציאותית, היא לא מתאימה לכל צופה, ובעיקר לא לכל מצב. אם אתם מעוניינים בצפייה אסקפיסטית שתנתק אתכם משגרת החיים, זאת לא הבחירה עבורכם, ועדיף לשמור אותה לרגעים שבהם דווקא מראה מרירה-מתוקה של החיים עצמם היא הנחמה שאתם זקוקים לה.
מבחינת הליהוק, קת'רין פרקינסון ויוסוף קרקור הם דנה מודן ואסי כהן הבריטים, ושניהם מוצלחים, אם כי קרקור מספק הופעה יותר דינמית ומשכנעת מהפרטנרית שלו. הבעיה היא שקשה מאוד להאמין ששתי הדמויות האלה באמת מוצאות אחת את השנייה אטרקטיביות. אנה מכריזה על הלב שלה כנעול בעוד סאם בכלל עדיין בעניין של אשתו לשעבר, וחשוב מכך - הוא די אסהול. אין לו דבר להציע לאנה, וממש לא ברור למה היא מוכנה להתפשר עליו. בגרסה הישראלית הפער הזה פחות מורגש, אבל לא בגלל כתיבת הדמויות, אלא בגלל הכימיה המוכרת והידועה בין כהן ומודן, והעובדה שגם כשאסי כהן מגלם דמות בלתי נסבלת - קשה מאוד שלא לאהוב אותו.
בשורה התחתונה, ההבדלים בין שתי הסדרות לא מורגשים במיוחד. התסריט דומה מאוד ולעתים קרובות אף זהה, כך שאם צפיתם בגרסה הישראלית אין סיבה ממשית לצפות בבריטית, למרות שהיא מתוקה מאוד ובהיעדר סדרה אחרת לבלוע ביום כיפור, למשל, אפשר בהחלט לצפות בשתיהן. "ככה זה" הבריטית נהנית מאותם יתרונות וסובלת מאותם חסרונות של "ככה זה" הישראלית - שתיהן מציגות דמויות ראשיות שקצת קשה לחבב או להריע לחיבור ביניהן, שתיהן מדכאות ומנחמות בו זמנית ושתיהן מכילות את המרכיב הסודי שיקבע אם תהנו או תסבלו מהן: הכתיבה של דנה מודן, שיש מי שחווים אותה כחדה, שנונה ומדויקת להפחיד, אבל יש בוודאי גם מי שחווים אותה כמשעממת. השאלה היא רק לאיזה מחנה אתם שייכים.