כל פרק מארבעת הפרקים של "בקהאם", סדרת הדוקו החדשה של נטפליקס, נפתח עם בחינה קצרה של רוטינה משגרת היומיום בחייו הנוכחיים של כוכב הכדורגל לשעבר דייוויד בקהאם. בין אם זו מלאכת ייצור הדבש בחצר ביתו, ניקיון ושימור מכונת הקפה היוקרתית או סידור אין ספור החליפות בארון – כל אלה הם חלקים קטנים משגרת חיים של אדם שהוא בבירור בעל אמצעים ואוהב לשדר לסביבתו את הטוב ביותר והנוצץ ביותר. איש אצולה למעשה. וזהו צד אחד של בקהאם. כוכב על כל המשתמע מכך. אדם שמאמץ בשמחה ובאהבה את התהילה וההערצה כלפיו, שהם חלק מחייו מהרגעים הראשונים שעלה על מגרש הכדורגל ועד היום. אותם חלקים בחייו של בקהאם גם מעידים בבירור על יסודיות ושאיפה למצוינות (על גבול ההפרעה). וזהו צד אחר שלו, ספורטאי על כל המשתמע מכך – שאפתן, חרוץ ופרפקטציוניסט עד לפרט הקטן ביותר.
"בקהאם", בבימויו של פישר סטיבנס (הוגו מ"יורשים"!), מיטיבה לתאר את שני הצדדים הנ"ל אצל דייוויד בקהאם, וכיצד הם משלימים זה את זה לכאורה באופן מובן מאליו. אבל רק לכאורה, כי לא חסרות דוגמאות לכוכבי ספורט, וכדורגל בפרט, שכוכבותם גרמה להם לאבד את הראש מבחינה אישית ומקצועית. והנה אדם שלאורך חייו הלחים בצורה מושלמת את השניים – "כוכב" ו"כדורגל" – לישות אחת. מדובר בספורטאי בעל פרופיל יוצא דופן. כי אין דייוויד בקהאם הכדורגלן ללא הכוכב שהוא, והוא חתיכת כוכב. ואין דייוויד בקהאם הכוכב ללא הכדורגלן שהוא, והוא, למרות הספקות, היה חתיכת כדורגלן. ועל כן הוא ראוי לדוקו על חייו, ונטפליקס אכן מספקת את הדוקו הראוי עבורו.
את דמותו ואת תולדות חייו של בקהאם משרטט סטיבנס בצורה קונבנציונלית אמנם, וללא התחכמויות, אך עם זאת מרתקת וקולחת. הדוקו משלב אין ספור חומרי ארכיון מגורמים פרטיים וכמובן מהתקשורת, שהרי סיקור תקשורתי היה חלק בלתי נפרד מחייו של בקהאם ומשפחתו לאורך השנים. לצד אלה, הסדרה מביאה קשת רחבה מאוד של מרואיינים מכל הסוגים. בקהאם וויקטוריה רעייתו הם מן הסתם המרואיינים המרכזיים, אבל מלבדם סטיבנס מצליח להגיע אל שלל דמויות נוספות הקשורות לבקהאם. חלקן דמויות מפתח משפיעות, כמו הוריו של דייוויד, המנג'ר האגדי אלכס פרגוסון, חברו הטוב על המגרש גארי נוויל. חלקן דמויות משניות יותר, כמו כדורגלן העבר והמאמן בהווה דייגו סימואנה, חברת הספייס גירלז לשעבר מלאני סי ועורכת ווג אנה וינטור. וסטיבנס, שלא מסווה את עצמו במהלך הסרט, מראיין את כולם באופן פתוח ומסתחבק משהו. גורם לכולם להיפתח ולדבר בכנות. אולי לא משימה מורכבת מדי כשעוסקים באירועים מלפני 10 ו-20 שנה, ועדיין חשוב לזכור שחלק מהאנשים שמופיעים בסדרה לא מרבים לדבר עם התקשורת בפתיחות או להתראיין בכלל.
הכול ביחד, החומרים התיעודיים והראיונות הרבים, נותנים לצופה את התחושה של סדרת דוקו רצינית, יסודית ומקיפה. אף אירוע משמעותי לא נשאר בחוץ, בין אם אלה רגעי השפל כמו הכרטיס האדום במונדיאל בצרפת ובין אם אלה רגעי השיא כמו הזכייה בטרבל עם מנצ'סטר יונייטד ב-1999. וכל אפיזודה בחייו של בקהאם מקבלת טיפול של 360 מעלות, עם נקודות מבט מרובות. הצופים שבקיאים בחומר יהנו לחזור אל רגעי העבר שהם זוכרים כל כך טוב כאוהדי כדורגל, ולחוות אותם שוב. ואלו שפחות חזקים בענייני כדורגל אולי יהנו אפילו עוד יותר להיחשף לסיפור, שבו דרמות ספורטיביות ורכילות עסיסית ברמה הגבוהה ביותר הולכים יד ביד.
האם "בקהאם" חוטא בהאדרת יתר של מושאו? כנראה שקצת. זו נטייה שכיחה בסרטי וסדרות דוקו אודות ספורטאים, וחשוב לציין בהקשר הזה שבקהאם עצמו מעורב בהפקה. זה לא אמור לפגום בהנאה שבצפייה, ובכלל, כל הנושא הזה לא אמור להטריד אותנו כמו שהוא מטריד אותנו. אנחנו נוטים לשכוח את זה כשזה מגיע לספורטאים, אבל בסך הכול מדובר באנשים מאוד מוכשרים שהרוויחו את תהילתם ביושר ולא חייבים דין וחשבון לאף אחד (להוציא כאלה שהואשמו בכל מיני פרשיות מין). אז יאללה, אפשר לשחרר ופשוט להודות על כך שיש אותם בעולם כדי לספק לנו קצת רגעי אושר בחיים המסריחים האלה.
אף אחד לא מנסה לטעון בסדרה של נטפליקס שבקהאם הוא הכדורגלן הכי טוב שהעולם ראה. היו ויש טובים ממנו בהרבה לפניו, בזמנו ואחריו. ומסי וכריסטיאנו רונאלדו גם כבר עקפו אותו בסיבוב ברמת הפרסום וההערצה. ועדיין, כשצופים ב"בקהאם" קשה שלא להתרשם מסוג כוכב הכדורגל שהוא. מהטובים בדורו וכזה שהיה בעל חלק משמעותי בכל צומת חשובה בכדורגל העולמי בזמן ששיחק, על זה אי אפשר לערער. ובמקביל, מסביבו מתנהל קרקס חסר מעצורים של כל מה שפרסום יכול להביא איתו. אבל הוא תמיד איזן בין שני הקטבים שמרכיבים את חייו בצורה שווה (אם תרצו, כמו באיזון הדרוש בין עוצמה לדיוק בבעיטה חופשית כמו שרק בקהאם יכול לבעוט). את זה גם כוכבים גדולים ממנו לא הצליחו לעשות בצורה מושלמת כל כך, וטוב שיש עכשיו דוקו שיבהיר את זה.