כבר לא מייצרים גיבורות טרגיות כמו הנסיכה דיאנה. איך יכול להיות שהסיפור הזה קרה במציאות? שאישה יפה וענוגה התחתנה עם נסיך אמיתי, הפכה לגיבורה עממית נערצת, לסמל של כל מה שטוב ויפה בעולם, לסופר-מגה-אולטרה סלב, ואז - ספוילר ל-1997 - פשוט נהרגה בשיאה המובהק של האובססיה הציבורית העולמית סביבה? זה סיפור כל כך טוב, שהוא כבר כמעט רע. וזו בדיוק הבעיה של "הכתר" בעונתה השישית והאחרונה, שארבעת הפרקים הראשונים שלה זמינים מעכשיו בנטפליקס (הבאים יגיעו ב-14 בדצמבר).
הסדרה שהתמחתה בשרטוט דיוקנאות מורכבים ככל האפשר של בני משפחת המלוכה המפורסמת בעולם, הופקעה בעונה-וחצי האחרונות כמעט לחלוטין לטובת העלילה הטלנובלית משהו של דיאנה וצ'ארלס, קמילה ודודי, וטוותה אותה בסבלנות ובאריכות, עד לנקודת השיא הבלתי נמנעת. וכמעט נראה ש"הכתר" דווקא הייתה מעדיפה להימנע ממנה, לדחות את הקץ ואולי אפילו לכתוב איזו היסטוריה אלטרנטיבית בסטייל טרנטינו: פחות לטובת גורלה של דיאנה ויותר כדי לא להתמודד עם המשימה של הצגת מותה, שמסרב לחמוק מקלישאות שטוחות.
ואכן, באופן מצער אבל אולי גם צפוי, דווקא הסיפור שמייצר הכי הרבה ציפייה והייפ הוא זה שמכשיל את ידו העדינה של היוצר פיטר מורגן, ומוציא ממנה קווים גסים מדי. אם בעונה הקודמת עוד נרשמה הצלחה מסוימת בניסיון לסדוק מעט את דמותה המושלמת של דיאנה וליצוק בה עומק, בחלקה הראשון של העונה המהלך הזה נזנח. דיאנה בגילומה של אליזבת' דביקי היא בדיוק מי שלמדנו להכיר מצהובוני הממלכה - אישה מקסימה ומסכנה. במובן הזה, לתיאור ימיה האחרונים והרומן שלה עם דודי אל-פאיד (חאליד עבדאללה) יש איכות צהבהבה עם מעט מדי ערך מוסף.
וכמו בעונה הקודמת, מי שמרוויחה מכך באירוניה קלה היא דמותו של הנסיך צ'ארלס ומערכת היחסים שלו עם קמילה פרקר בולס. איכשהו, הרגעים היפים והמרגשים ביותר בארבעת הפרקים הראשונים שייכים דווקא לו (בגילומו הכריזמטי מדי של דומיניק ווסט). ובכל זאת, יש להדגיש: הצפייה בפרקים האלה מהנה ומומלצת בסך הכל, ולו בזכות נופי סן טרופה, בגדי הים של דיאנה (ספציפית זה של גוטקס), סלים דאו המקומי והמעולה וכן, גם הסיפור האמיתי המרתק.
מעבר לכך, וכמו לכל אורכה, גם כאן "הכתר" מצטיינת יותר מכל בתנועות הזום-אאוט החלקות והאפקטיביות שמספקות הקשר רוחבי רלוונטי, למשל בתיאור התקדימים הכלכליים שהובילו למירוץ הפפראצי הכאוטי, שסופו בתאונת דרכים טרגית. הזום-אין, לעומת זאת, מגלה כאמור יותר מדי פגמים הפעם, ולא בקטע אותנטי. תככים ומזימות, תשתית רגשית פשטנית ו"רוחות רפאים" שמדברות את הסאבטקסט - כל אלה הם לא בדיוק שעתה היפה של "הכתר". כשאחת הדמויות אומרת לדיאנה שהגיע הזמן לגמול אותה מההתמכרות שלה לדרמה, אי אפשר שלא להפנות את העצה גם לסדרה עצמה.
למרבה המזל והצער, מוקד המלודרמה העיקרי נוטרל על ידי קיר המנהרה ההיא בפריז - ובחלקה השני של העונה השישית, נותר ל"הכתר" להתמודד עם השבר העמוק, הסופי, של הקשר בין הציבור הבריטי לבין בית המלוכה שלו. פחות פוטוגני לטריילר, אבל כנראה יותר מעניין. "זה עומד להיות הדבר הכי גדול שראינו", אומר צ'ארלס על מות גרושתו, ועל רקע האדישות האופיינית של אמו המלכה. קדימה, ברינג איט און.