דר זוזובסקי יושבת על הספה בדירתה התל אביבית, בגופייה ותחתונים, אוכלת פרוסה עם אבוקדו ומדפדפת באפליקציית היכרויות - כשלפתע היא נתקלת, משועשעת, בתמונתו של לא אחר מאשר דני רופ. והפלא ופלא, יש מאצ'. הדייט שלהם מתחיל בשיחה מביכה שבמהלכה הוא מספר יותר מדי והיא מתעקשת להיראות הכי משועממת שאפשר. אבל רגע לפני שהיא מכתירה את האינטראקציה הזו ככישלון, הוא משכנע אותה להישאר והיא מוסיפה קוקאין למיקס. ואז, הערב המעפן של דר זוזובסקי ושל דני רופ תופס כיוון אחר, הרפתקני; ברגע השיא שלו, כפי שכבר יודע מראש כל מי שהתחבר לאינטרנט בימים האחרונים, הם עושים שלישייה עם החברה הכי טובה שלה - ניבר מדר.
כך נפתח הפרק הראשון של "קורדרוי", הסדרה החדשה של הדס בן ארויה ב-HOT, והאמת היא שנחמד היה לקבל סוף-סוף הקשר לסצנת השלישייה ההיא - שכאמור, הייתה מדוברת מאוד בימים שקדמו לעליית הסדרה למסך (ותכלס, עוררה סקרנות רחבה הרבה לפני כן). דר זוזובסקי היא בעצם דניאל, הגיבורה הפרועה, הכאוטית והשנונה של "קורדרוי", שמטשטשת את כל מה שרע לה עם סמים וסקס; ניבר מדר היא ליאור, הבסטי שלה; ודני רופ משחק כאן גרסה של עצמו, גבר מתבגר ודי בודד שמאס מלהיתפס כ"דני רופ" אבל בו בזמן מתקשה לשחרר מהפרסונה.
אם להתעכב עוד רגע על סצנת השלישייה עצמה, כי בכל זאת - כן, היא מצדיקה את הטייטל "נועזת" שהצמידו לה כלי התקשורת בנחישות, וכן, כאירוע טלוויזיוני היא בהחלט מספקת את הסחורה. בן ארויה יודעת לביים סקס (ואת מה שמסביב לו), ואי אפשר לקחת את זה ממנה: הכישרון הזה שלה, שבא לידי ביטוי גם בפרק השני של הסדרה (שבו עוד נדון בהמשך), הפך למעין סימן-היכר של הבמאית והיוצרת עוד לפני ימי "קורדרוי" - עם הסרטים "אנשים שהם לא אני" (שבו היא שיחקה בעצמה בתפקיד הראשי) ו"מישהו יאהב מישהו" (שבו כיכבו אלישבע וייל ולב לייב לוין, שהיו בני זוג בתקופת הצילומים). הדינמיקות הרגישות והנפיצות שבן ארויה מביאה למסך נתמכות בדרך כלל על ידי דיאלוגים מושקעים, ארוכים ואינטנסיביים לרוב, שגם הם חוזקה של היוצרת. אבל משהו עדיין חסר.
בגדול, התחושה היא שהיצירות של בן ארויה, ו"קורדרוי" בפרט, מקדשות את האנקדוטה ופחות את הנרטיב. את הדימוי ואת האסתטיקה ופחות את הלב. אין דבר פסול בהישענות על פרטים "שוליים", להפך – טלוויזיה טובה עשויה לא פעם מזוטות – אבל תפקידן לעבות ולהסמיך את הסיפור, לא לתפוס את מקומו. במקרה של "קורדרוי", לפעמים היא מצליחה להיות יצירה שמזדהים איתה, אבל לפעמים היא נדמית כלקט של אמירות ורגעים שמישהו חשב שיהיה מגניב לשים אותם בְּתסריט (כמו "מזל שיש לך שלט 'קיצ'ן' במטבח, אחרת הייתי עושה פיפי בכיור", או הגאג החוזר על שמו המלא של דני רופ). והאמת? התחושה היא שההילה המתוחכמת הזו של "קורדרוי" קצת מעוורת (ומעניין היה לדעת אם זה בכוונה). כלומר, אפשר להניח שחלק מהצופים ומהמבקרים לא יעזו לחשוב משהו שלילי על סדרה שנראית ככה, כי אם היא נראית ככה, זה כנראה אומר שהיא ממש טובה.
בן ארויה נחשבת ליוצרת מוערכת. לצד העיסוק הלא-מרוסן שלה בסקס על המסך, אפשר לייחס את ההייפ סביבה גם לבחירה שלה להתמקד ביצירותיה בפלח האוכלוסייה שאליו היא משתייכת ושלא מקבל יותר מדי ייצוג על המסך הישראלי – היפסטרים (כן, יש הרבה סדרות וסרטים על תל אביבים, אבל לא על התת-ז'אנר הזה של תל אביבים). במובן הזה, עצם קיומה של בן ארויה בזירה המקומית הוא בגדר בשורה, אפילו בלי קשר לאיכותה כיוצרת. היא מביאה זווית HBO-ית, צעירה ואינטליגנטית ונטולת עכבות, שהיא הכרחית עבור התמהיל של התרבות הישראלית; וצריך גם לומר שהיא מיטיבה לעבד למסך, בצורה אמינה ומדויקת, את הניואנסים הדיבוריים וההתנהגותיים של "סוג" האנשים שבהם היא מתעסקת.
ומצד שני, הגיבורים של בן ארויה הם לא פעם אנשים בלתי נסבלים. זה קורה לא כי היפסטרים הם אנשים בלתי נסבלים (אם כי לעיתים הם כן), אלא בגלל אותה בעיה שציינתי קודם – היעדרו של רגש. האובייקטיביזציה של אנשים, ההתאהבות ברעיון של מי הם ולא במי שהם (ראו ערך: קלישאת הבחורה היפה על הספה בגופיה חצי-שקופה ותחתונים). במילים אחרות, לא בהכרח תמצאו ב"קורדרוי" דמויות לזהות בהן את עצמכם – סביר להניח שהן יעוררו בכם התפעלות, קנאה וסלידה, אחד מהשלושה או כולם גם יחד.
הרי דניאל היא, בסך הכל, וריאציה בעלת פוטנציאל על טיפוס המאניק פיקסי דרים גירל – היא מורחת נצנצים על הפנים, היא עושה שורות בשירותים של ברים, היא מראה לכל הגברים האפורים שאפשר לחיות אחרת, אבל דיפ דאון היא שבורה. ואכן, הדמות שלה קצת מעוררת אנטי בפרק הראשון של "קורדרוי". אבל כן צריך לומר שהניכור הזה בין הצופה לבין הגיבורה שוכך מעט בפרק השני, שהוא מעין פרק קפסולה. אחרי שדניאל גילתה שעידו (אריק ברמן), הגבר המזדמן שהסיע אותה לביתו של דני רופ, הוא גם הרכש החדש של חברת ההייטק שבה היא עובדת - הפרק השני מתרחש כולו לאורך לילה שהם מעבירים יחד: החל מפור-פליי שכולל חניקות בכרית, דרך אם-די ועד לאמירות "אני אוהבת אותך". אמנם גם הפרק הזה מרוצה מעצמו קצת יותר מדי, אבל הוא בהחלט מטרגר פחות גלגולי עיניים מאשר קודמו, ומצליח גם לרגש. אריק ברמן עושה חיל בתפקיד עידו, הדמות של דניאל כבר עושה קצת יותר היגיון, והפרק משתפר ככל שהוא נמשך.
"קורדרוי" לא מושלמת, אבל יש לה לא מעט יתרונות באמתחתה – החל מהדחיסות שמאפיינת את הסצנות בניצוחה של בן ארויה, דרך הופעות המשחק (אגב, גם לניצן שיק מחתונמי יהיה כאן תפקיד) ועד לצילום המעולה של מידן ארמה, שעובד עם הבמאית מזה שנים. ואחרי הפרק השני, מעניין לראות לאן תתפתח העלילה, שכבר התחילה לגבש כיוון. עכשיו אפשר רק לקוות שהפרקים הבאים של "קורדרוי" ישחררו קצת מהפוזה, ויאפשרו לנו, הצופים, להתחבר אליה באמת.