בין כל התארים שליוו את מסע יחסי הציבור של "איננה", המסר הכי בולט היה "נועה קירל מככבת לראשונה בסדרת דרמה למבוגרים". אז קודם כל - מה קרה ל"שלטון הצללים", שבה היא כבר גילמה דמות בעלת השם הקריטי בשמת אמסלם? ויותר מזה, מה בדיוק ההגדרה של "מככבת"? כי ב"איננה", מותחן ההיעלמות הטכנולוגי של yes, קירל היא פלאשבק, רוח רפאים, מנוע עלילתי שמתחיל להתניע רק כשהוא מת. לא בטוח אם הנשיקה הלסבית שנכתבה לה באמת הייתה הכרחית לעלילה, או שהיא מהווה ניסיון נוסף להשיג דרכה איזושהי כותרת.
התפקיד של קירל ב"איננה" בת שמונת הפרקים הוא של נויה - השם המקורי שאיתו קירל עצמה נולדה - והוא לא זה שיועד לה בשלב הפיתוח של הסדרה. נויה בת ה-17 מוצאת את מותה ממש על ההתחלה, בתאונת דרכים מסתורית באזור ים המלח. מי שלוקחים על עצמם את מלאכת החקירה הם אביה אבנר (מוריס כהן, ולא תאמינו: הוא מגלם איש צבא) וחברתה האניגמטית דריה (יובל לבקובסקי), שזה גם התפקיד שקירל הייתה אמורה לגלם בעת ההכרזה על ההפקה. מצד שני, באותו מעמד קירל אף הודיעה ש"איננה" נוצרה בהשראת הסדרות הסקנדינביות שהיא כל כך אוהבת, שזה הרי חרטוט מוחלט, אז בעיה של מי שייחס חשיבות למה שאמרו שם. בכל מקרה הסדרות הסקנדינביות, בין אם קירל צופה בהן ובין אם לא, לא באמת מורגשות ב"איננה".
איך כן אפשר לתמצת את "איננה" באמצעות סדרות אחרות? לפחות בעלילת הנעורים שלה, האווירה היא של "אופוריה" בשילוב "מראה שחורה", אבל עם רמות הנון-תחכום של "בלקספייס" והפוזה הבלתי נסבלת של "קורדרוי". אותה פוזה נגרמת מכך שלמרות מה שהיא רוצה שתחשבו - לא מרגיש שלסדרה יש חזון ויזואלי חדשני או מנומק. אפשר לצפות בה גם במחשב נייד, או בסרטונים אורכיים בטיקטוק, או אפילו בווייראלז: עדשות מציאות רבודה עתידניות שהן המצאה של "איננה", והניסיון התורן של הטלוויזיה לעורר חרדה בקרב הורים לבני נוער. לאותן עדשות מתלווה משחק ספק-קטלני בשם WONDER, שהוא זה שמשלב בסיפור חוקר משטרה חרוץ (דניאל אסייג) ואת אחיה של נויה (יונתן בר-אור).
לצד שחקני משנה כמו אסף יונש, בן סולטן, סוזנה פפיאן, בועז קונפורטי ופיני טבגר, את הקאסט המרכזי של "איננה" משלימה קרן ברגר בתפקיד רויטל, אמה של נויה - ולפחות על סמך ארבעת הפרקים הראשונים שנמסרו מראש לביקורת, היא מהווה את ההוכחה הטובה ביותר לכך שהסדרה מובלת על ידי גברים שלא ערים עד הסוף לצרכים תרבותיים (היוצרים הם יאיר שגיא וישי אוריין, לצד בימוי וניהול אומנותי של אילן עבודי). למרות היותה בכירה בחברה שמספקת את הווייראלז לבתי ספר ברחבי הארץ, "רוי" היא המשך ישיר למחויבות של "הטבח" שלא לתת לברגר שום תפקיד בעל משקל (ט.ל.ח). בעוד שאבא של נויה מקבל חקירה, ואקשן, וסיפור רקע וואסחי והתנעה משמעותית של העלילה, אמא שלה מקבלת כמה הזדמנויות לבכות ובשאר הזמן גברים משתיקים אותה.
ואחרי שכל זה נאמר ועוד כמה קלישאות - הנערה שבורחת מהבית באמצעות מילוי כריות מתחת לשמיכה, האמא הדואגת שאומרת לבתה הנערה "את כבר שבוע ככה" - אין מה לומר: "איננה" עדיין נראית, מדברת ומתנהגת כמו להיט בטוח. הטוויסטים לא לגמרי צפויים, שזו הפתעה בפני עצמה בדרמה ישראלית, וגם הציניקים יכולים ליהנות מהקאמפיות היחסית שלה. אבל האם זו באמת סדרה למבוגרים? כמובן שלא, זו סדרת נוער שפשוט קיבלה משבצת יוקרתית, בין היתר בזכות השמות שעומדים מאחוריה. ולמעשה, ככה עדיף לה. סדרת נוער עם כמה שיאים קטנים תמיד תהיה מעניינת יותר מעוד דרמת מבוגרים שטחית וצפויה. בכל זאת, פה זה לא סקנדינביה.
