התשובה לשאלה "האם העולם זקוק לעוד סדרת גיבורי על ב-2024?" תלויה בעיקר במי שאתם שואלים אותו. אחרי כעשור וחצי של דומיננטיות משמעותית של היקום הקולנועי של מארוול, שהתרחב בינתיים גם לסדרות, רבים תוהים כמה מקום עוד נשאר לז'אנר. ובין מי שמאמין שהוא צריך להיקבר סופית למי שרוצה לראות עוד ממנו, יש מעין עמדת ביניים המציעה להמשיך את ז'אנר גיבורי העל - אבל בדרכים קצת שונות, שהולכות במסלול נפרד מזה המארוולי. זה הצעד שנטפליקס נקטה כשששמה את מבטחה ב"סופסל" ("Supacell") החדשה שלה. אין ספק שזו משימה לא פשוטה לרענן את הז'אנר, אבל "סופסל" בהחלט מצליחה לנווט אותו לאזורים חדשים ומציעה חוויית גיבורי על שונה ממה שאתם רגילים.
"סופסל" נוצרה, נכתבה ובוימה על ידי ראפמן: ראפר, תסריטאי ובמאי בריטי מוערך. היא מתמקדת בחמישה אנשים בדרום לונדון שלכאורה מנהלים חיים די נורמטיביים, אך ביום בהיר אחד מפתחים כוחות על. הם לא מכירים אחד את השני ולכאורה אין שום קשר ביניהם, מלבד העובדה שהם כולם שחורים ומתגוררים בלונדון. מייקל (טוסין קול) חי חיים יציבים ומאושרים לצד אהבת נעוריו, אלא שקצת אחרי שהם מתארסים הוא מגלה שהוא מסוגל לנסוע בזמן. ביקור בעתיד חושף אמת קשה שמערערת את חייו עד היסוד - ארוסתו דיון (אדליו אדדיו) נמצאת בסכנת חיים וימיה ספורים. בזמן ביקורו הקצר בעתיד, מייקל מגלה שלארבעה אנשים נוספים יש גם כוחות על, ורק אם ימצא אותם ויתאחדו, יוכל אולי להציל את חייה של דיון.
המשימה מתגלה כמעט בלתי אפשרית - גם כי חסר לו הרבה מידע כדי לאתר את אותם ארבעה, וגם כי נראה שכל אחד מהם עסוק בחייו הפרטיים והמורכבים. יתרה מזאת, "גיבורי העל" האלו לא נראים ולא מתנהגים כמו גיבורי העל שאנחנו רגילים לראות על המסך, והם לא ששים לצאת למשימת הצלה. הם עסוקים בעצמם, מנסים לפענח את היכולות שלהם ובעיקר מעוניינים להשתמש בהן לצורך רווח אישי בלבד. טייזר (ג'וש טדקו) מגלה שהוא יכול להיעלם, ומשתמש בזה כיתרון במלחמת כנופיות; סברינה (נדין מילס) מגלה שהיא בעלת יכולות טלקינטיות, אך עסוקה בעיקר בעבודתה התובענית בתור אחות בבית החולים, וגם בתור אחות גדולה שמגוננת על אחותה מגברים מפוקפקים שאיתם היא יוצאת; רודני (קלווין דמבה) מגלה שהוא יכול לרוץ במהירות לא הגיונית ומשתמש בכוח הזה כדי לשדרג את מקצועו בתור סוחר סמים; ואנדרה (אריק קופי-אברפה) מגלה שהוא יכול להניף מכוניות באוויר, אך בעיקר מנסה לשרוד את החיים שאחרי הכלא בלי לאבד משמורת על בנו, משימה מורכבת בפני עצמה.
"סופסל" בהחלט מותחת ומסקרנת, והעובדה שמדובר בסדרה בת שישה פרקים בלבד הופכת אותה לבינג' מהנה שלא מצריך מחויבות גדולה. בעולם רווי גיבורי על היא מצליחה לרענן את הז'אנר, וגם אם היא לעתים מזכירה דברים שנעשו בעבר - למשל "עברייני על" הבריטית - היא מוצאת את הייחוד שלה. לצד זאת, לסדרה לוקח זמן להתניע, ולמרות האורך הקצר שלה היא לעתים נמרחת וחוזרת על עצמה. מה שעדיין גורם לה לעבוד זו העובדה שהעלילות שלה מסקרנות, וגם צוות השחקנים, שעושה עבודה מצוינת בהפיכת הדמויות לאנשים בשר ודם. לכן קל להזדהות עם רובם, ולרצות לראות מה יעלה בגורלם.
לא נחשוף את הסיבה לכך שאותם חמישה קיבלו את כוחות העל, אך נציין שזה לא צירוף מקרים שכולם ממוצא אפריקאי, וכאן מתבטא עיקר הייחודיות של "סופסל". החוזקה העיקרית של הסדרה טמונה ביכולת של היוצר לשלב בתוך עולם גיבורי העל נושאים חברתיים, וכאלה הקשורים לקהילה השחורה באנגליה בפרט. ולמרות שהמסרים המועברים הם לא תמיד מעודנים, ולא משאירים הרבה מקום לסאבטקסט, הם עדיין מעניינים. הסדרה מראה את ההשלכות הקשות של פילוג בתוך הקהילה, ומציעה מעין מציאות חלופית, כזו של אחדות ושותפות גורל. במציאות הזו חברי הקהילה מסוגלים לראות מעבר לפילוג ביניהם, והם מבינים שמה שמייחד אותם משאר האוכלוסייה, השונות שלהם - הוא הכוח שלהם. אך הכוח האמיתי טמון באחדותם ובהבנה שיש ביניהם יותר דמיון משוני. מבחינה זו, "סופסל" מצליחה לא רק לייחד את עצמה, אלא גם להצדיק את קיומה בז'אנר שחוק. לא בטוח שיש לה את כל מה שצריך כדי להפוך להצלחה מסחררת, אך היא לפחות מעניקה חוויית צפייה די מרעננת ומקורית, וכזו שיכולה בהחלט להתפתח לכיוונים מעניינים בעתיד.