אי אפשר לכתוב על "שיעורים בכימיה" ("Lessons in Chemistry"), סדרת הדרמה שעלתה לאחרונה באפל TV פלוס, בלי להתייחס לתדמית הבעייתית שדבקה בכוכבת הראשית של הסדרה: ברי לארסון. כשלארסון הצטרפה ליקום הקולנועי של מארוול בתור קפטן מארוול, מעריצים שמו לב למתח הברור שבינה לבין כל מי שמסביבה - עיתונאים וקולגות. היא הייתה קרירה, עוקצנית, רצינית מדי ולגמרי לא נגישה או ידידותית, בעיקר בהשוואה לשאר כוכבות וכוכבי היקום.
בעוד שקשה לדמיין שלארסון אי פעם תהפוך לחביבת הקהל, התדמית הזאת דווקא מסתדרת מצוין עם הליהוק שלה ב"שיעורים בכימיה". היא מגלמת בסדרה את אליזבת' זוט, כימאית מבריקה שהופכת למגישת תוכנית בישול, וכמו לארסון במציאות - גם אליזבת' מוטרדת יותר מלהיות טובה בעבודה שלה, ופחות חושבת על אם יחבבו אותה או לא. למעשה, ההתעקשות שלה שלא למצוא חן בעיני כולם היא חלק מהאמירות הפמיניסטיות של הסדרה, שמתרחשת בשנות ה-50, ומציגה את הקושי של אליזבת' להשתלב בעולם המדע והמחקר האקדמי הגברי.
בתחילת הסדרה, אליזבת' פוגשת את קלווין אוונס, כימאי מבריק גם הוא והיחיד שרואה את הפוטנציאל שבה - מקצועית ואנושית. את קלווין מגלם לואיס פולמן, שירש את המבט והחיוך מחלישי הברכיים שלו מאביו, השחקן ביל פולמן. אליזבת' וקלווין הופכים לשותפים מקצועיים ולנאהבים, עד שמפנה בעלילה טורף מחדש את הקלפים. במקביל, שכנתם הארייט סלואן (אג'ה נעמי קינג) מנהלת מאבק נגד בנייה של כביש מהיר בסמוך לשכונה שלהם, שמורכבת מאוכלוסיה אפרו-אמריקאית בעיקרה.
קשה להמשיך ולתאר את ההתרחשויות מבלי לספיילר, אז להלן כמה ספוילרים עדינים ככל הניתן: למרות שיתוף הפעולה עם קלווין, אליזבת' מבינה שאין לה מקום באקדמיה כאישה, והיא לא תזכה לכבוד לה זוכים עמיתיה הגברים. האהבה שלה לכימיה מתורגמת גם לאהבה לבישול ואפייה מלאי דיוק, וכך היא מוצאת את עצמה כמגישת תוכנית בישול פופולרית בה היא מציעה לא רק מתכונים, אלא השראה לנשים להפוך את התחביבים שלהן למקצוע. היא גם נכנסת להיריון בלתי צפוי, ובתה מאד הופכת לדמות מרכזית לא פחות, כשהיא יוצאת למשימה בלשית לחקור את עברו המסתורי של אביה.
כצפוי, "שיעורים בכימיה" עוסקת לא מעט בסקסיזם, בגזענות ובאופן כללי במבנה הכלכלי והחברתי הפטריארכלי והלבן של ארה"ב במאה הקודמת. מאחר שכבר ראינו אינספור סרטים וסדרות שעוסקים בנושא, דווקא החלקים האלה של הסדרה הם הפחות מעניינים, ומרגישים חזרתיים. מה שהופך את הסדרה למוצלחת - מעבר למשחק ולסגנון האסתטי, ששניהם מצוינים - הוא דווקא העיסוק במפגש שבין המדעים המדויקים לאקראיות של החיים. אליזבת' יודעת איך להתמודד עם משתנים בלתי צפויים במעבדה, ואפילו לשזור אותם לתוך המחקר שלה, אבל כשהאקראיות מסתננת לחיים האמיתיים, היא צריכה ללמוד בכל פעם מחדש כיצד להתמודד איתה. כך, "שיעורים בכימיה" היא בסופו של דבר לא רק סדרה על אישה חכמה ועקשנית, אלא גם על האופן שבו בני אדם צריכים להתגמש ולהסתגל לתנאים חדשים בכל פעם מחדש, ושלא משנה כמה נלמד את עצמנו ואת הסובבים אותנו - החיים ימצאו דרך להשליך עלינו התמודדויות חדשות מכל עבר. הדרך שהסדרה מציגה כדי להתמודד עם אלה, לא במפתיע, היא לייצר קשרים אנושיים ומערכת תמיכה שתעזור לנו לצלוח את הרגעים הקשים וחוסר הוודאות.