יחסית לקומדיה קצרה וקצבית, ילדחרא לוקחת את הזמן עד שהיא באמת מתחילה. זה קורה רק אחרי 20 דקות, לקראת סוף הפרק הראשון, כשיורם טולדנו וליאת הר לב עושים סקס וירטואלי ומטלטלים את עולמו של ילד בן 12. הילד הזה הוא שי - בגילומו של שמואלי דקטור, שחקן צעיר שלא ראיתם מעולם ומעכשיו תראו המון - והוא עושה את מה שכל נער סביר היה עושה כשאבא נתפס בוגד באמא: סוחט אותו באמצעות זהות בדויה. הפיץ' הזה הוא כבר סיבה מספיק טובה לחדול מכל מלאכה ולרוץ לצפות בקומדיה השחורה החדשה של yes, אבל הוא בקושי מגרד את הפלא שהיא ילדחרא.ילדחרא - למה, הו למה, לצמצם שם כזה יפה למילה אחת כעורה - רק מתחפשת לסדרת נקמה, כזו שיוצאת לדרך ברגע שבו שי חווה את הטרגדיה הגדולה מכולן: ההורים לוקחים לו את הקונסולה. דרך העלילות והדמויות שיצר התסריטאי והקומיקאי אריאל ויסמן, כשלצדו הבמאי והיוצר השותף ניב מג'ר, הסיפור של שי מתגלה בכלל כסיפור התבגרות חכם ואפילו עצוב שפשוט מובא למסך באמצעים פתטיים בכוונה. כך למשל נכתבה האמא (אפרת בן צור), שכל מה שמעניין אותה זה לקרוא על טרגדיות של אחרים בפייסבוק, וכך הוחלט שבן הברית של שי במסע הזה יהיה הפדופיל השכונתי (יובל סגל). ילדחרא שוחטת את אחרונות הפרות הקדושות שעוד יש פה, ובזכותן מצליחה להפוך לפלוסים את המינוסים שלה. בכל קומדיה שגרתית המשחק של רוב המעורבים היה עובר כלא אמין בעליל, אבל במקרה שלה הוא חלק מהקטע.ולמרות שהיא עמוסת בדיחות מצוינות, כאלה שמתעלות באיכות ובכמות על כל קומדיה ישראלית מהעת האחרונה, ילדחרא היא ממש לא סיטקום. ברור למה החליטו ב-yes להעלות את כל שבעת הפרקים שלה בבת אחת, וזו גם הסיבה שבגללה קשה להלל את הסדרה בלי לתאר את כל מה שקורה מבעד לסיפור המסגרת שלה. מיני-ספוילר לדוגמה: אחד הצעדים הראשונים של שי בסחיטת אביו הוא לבקש ממנו שירביץ לבן שלו, כלומר לשי עצמו. המחשבה הזאת מקורית כמעט כמו שהיא מזעזעת, והמפגש הזה בין התרשמות לטלטלה נמשך גם כשהסטירה יוצאת לפועל וביתר שאת אחריה. ניכר שילדחרא היא סדרה שנכתבה מהקרביים של ויסמן, והיא עושה בדרך המגושמת שלה את כל הדרך להפיכת הקרביים של הקהל.מלבד הפינוק בעצם זה שקומדיה ישראלית מצחיקה-באמת מוצנחת כולה בבת אחת, ילדחרא חדשנית לא רק בסיפור שלה אלא גם באופן שבו היא מתרגמת אותו למסך. לאורך הפרקים מבליחים לרגע על המסך ציורי קומיקס של שי, משל היו הבזק הפין ההוא ממועדון קרב, ובגזרת המוזיקה והסאונד אין ברירה אלא להתפעל מהמעשים שהיא עושה בפנתיאון הסחיזם הישראלי - ובשיר אדוני ראש העיר בפרט. לצד הורים שאי אפשר שלא לשנוא ואי אפשר שלא לאהוב, ויסמן נעזר בדקטור בעודם הופכים את הנער שי לאחד הגיבורים הטלוויזיוניים הכי משעשעים, מרסקים ומעוררי הזדהות שיש פה. ואת ילדחרא כולה לסדרה כל כך שלמה, שדווקא ממש אסור להמשיך אותה מעבר לנקודה הזאת. קומדיית נעורים שצריך לראות רק אחרי שהנערים הלכו לישון, או להתגנב אליה בלי שההורים ידעו ולגלות את עולמך הפנימי מתפזר על המסך באמצעות מחשבות אפלות וסוטות.