בימים האיומים האלה קשה להתנתק מהחדשות, בין אם אתם צורכים אותן דרך הטלוויזיה או בגלילה בלתי נגמרת ברשתות החברתיות, אבל הראש והנפש זקוקים גם למנוחה. אני מצאתי שהאסקפיזם המתבקש ביותר עבורי בימים אלה הוא בצורת קומדיות רומנטיות, והתחלתי לצפות מחדש בכל הקלאסיקות שכבר ראיתי בעבר, וגם לצפות לראשונה באלו שלא. הבנתי שאני צריכה כרגע סדרות או סרטים קלילים למדי, עם מבנה ברור וצפוי, כאלה שלא יפתיעו או יבהילו אותי, ושיסתיימו בסוף שמח.
הסדרה "האוהבים" (The Lovers), שעלתה למסכים בספטמבר האחרון והגיעה לאחרונה ל-HOT ו-yes, נראתה – לפחות על פי התקציר – כסדרה שתענה בדיוק על הצרכים שלי. "סיפור אהבה מפתיע הנרקם בין שני הפכים, עובדת סופרמרקט ושדרן חדשות מצליח", כך נכתב בו, ומצורף גם הביטוי "כנגד כל הסיכויים". נשמע כמו רום קום טיפוסי וכיפי. אבל זה לא בדיוק המצב. לרגעים "האוהבים" היא אכן הקומדיה הרומנטית שחשבתי שהיא תהיה, אבל בפרק הראשון שלה היא למעשה דרמה קומית די אפלה – ובפרק האחרון שלה היא בגלל גולשת לאזורים פוליטיים. אבל לא נקדים את המאוחר.
עובדת הסופרמרקט היא ג'נט (רויסין גלאגר), אישה שנונה ומרירה מבלפסט שמצבה הנפשי רעוע מאוד, בין השאר בעקבות הפרידה מבעלה, שעזב אותה למען מישהי אחרת. שדרן החדשות המדובר הוא שיימוס (ג'וני פלין, שאולי תכירו מ"אמה" או מ"חולה אהבה"), סלב בדרגת די ליסט, שבדיוק עושה את המעבר שלו מהרדיו לטלוויזיה שיהפוך אותו למפורסם עוד יותר. שיימוס מתגורר בלונדון, אבל את התוכנית האקטואליה החדשה שלו הוא יצלם בבלפסט, עקב אילוצים מלמעלה (וגם מכיוון שהוא, במקור, אירי בעצמו). שם, בנסיבות די משונות, הוא פוגש את ג'נט: הוא בדיוק נמלט מחבורת פרחחים מקומיים שעליהם דיבר במידת מה של התנשאות ובורות בזמן שידור התוכנית. כשהוא בורח מהם ומנסה למצוא מקלט איפשהו ברחובות בלפסט, הוא מוצא את עצמו בחצר ביתה של ג'נט, בדיוק ברגע שבו היא התכוונה לירות לעצמה כדור בראש. כן, זה נשמע קצת כמו נקודת הפתיחה של "ככה זה" הישראלית.
בקיצור, ג'נט ושיימוס מצילים את החיים אחד של השנייה, ובסופו של דבר השני נאלץ גם להעביר את הלילה בביתה של הראשונה, ומתישהו במהלך הלילה הזה הם, כמובן, מתאהבים. יש ביניהם כימיה שכיף לצפות בה: ככל שהם מתקרבים ג'נט מנקבת חורים חורים באגו הנפוח של שיימוס, והוא מצידו מקלף לאט לאט את השכבות שלה. אבל סיפור האהבה הזה כמובן נתקל גם בלא מעט מכשולים. עניין אחד הוא כמובן ההבדלים המהותיים בין השניים – עולמות התוכן שלהם שונים לגמרי (הוא חי ונושם של פוליטיקה והיא אוהבת ריאליטי), גם האמונות שלהם (הוא אתאיסט והיא מאמינה שיש אלוהים) וכמובן המיקום שלהם בפירמידה החברתית. מכשול נוסף - שיימוס בכלל נמצא בזוגיות ארוכה ורצינית עם פרנקי (אליס איב, "גברים בשחור"), שחקנית בנסיקה ואישה נחמדה למראית עין.
אני מודה שקצת צרם לי לראות איך הרומן בין ג'נט לשיימוס ממשיך להתפתח בלי שאף אחד מהם מוטרד מספיק מהעובדה שזו בגידה. אני מודה שהתקשיתי להתמסר עד הסוף לחיבור (המעניין בהחלט) ביניהם ככל שהם המשיכו לשים פס על הבחורה המסכנה שנמצאת בצד השני של הדבר הזה. נכון, אלו לא החיים האמיתיים, וזה בעייתי לשפוט סדרה בדיונית לפי קריטריונים של מוסר – אבל אולי "האוהבים" הייתה סדרה טובה יותר אילו היא הייתה מתייחסת אחרת למעשים שהיא מציגה על המסך, או גורמת לדמויות שלה להתייסר קצת יותר, לפחות לשם האמינות. בגלל שג'נט עצמה היא אישה נבגדת, אפשר היה לחשוב שבסיומה של הסדרה הכל יתפוצץ לה בפנים, והיא תבין שהיא פגעה בפרנקי בדיוק כמו שפגעו בה. רמז – זה לא ממש קורה.
אם לשים בצד את הסוגיה הזו, אם כי זו משימה קצת קשה, מדובר בסך הכל בצפייה מהנה. "האוהבים", שמגיעה מערוץSky Atlantic , נכתבה על ידי דיוויד איירלנד (שגילם את אבא של קלייר ב"נערות דרי") והיא מציעה מיקס נחמד מאוד בין הומור שחור ואווירה סמי-קודרת (כמו זו שמאפיינת את "ככה זה") לבין נוסחת הקומדיה הרומנטית שאנחנו מכירים (וזה כולל גם את הקלישאות האהובות, כמו נשיקה בגשם). ויש כאן עוד נדבך, שלאורך הסדרה מתגלה כמשמעותי יותר ויותר.
איירלנד גדל בצפון אירלנד, וממש כמו "נערות דרי" שהוא שיחק בה בתפקיד משני, גם "האוהבים" שלו מושפעת מהסכסוך בצפון אירלנד, שנמשך עשרות שנים ומוכר בפשטות בשם "הצרות" (לא ארחיב פה הרבה – קצרה היריעה – אבל בתמצית: היה זה סכסוך בין הרוב היוניוניסטי-פרוטסטנטי ששאף להישאר עם בריטניה, ובין המיעוט הקתולי שדחף לאיחוד עם אירלנד. עד להסכם "יום שישי הטוב" שחתם את הסכסוך, נהרגו בעימותים בצפון אירלנד 3,530 בני אדם). לאורך פרקי "האוהבים" הצרות מוזכרות מדי פעם בפעם, והן הרקע שעליו מתרחשים הדברים, אבל הן לא שחקן פעיל במשחק. ואז, כשהסדרה מתקרבת לסיום, מתברר (ואנסח זאת בלי לספיילר יותר מדי) שההשפעה של הצרות על הגיבורים שלנו הייתה גדולה משחשבנו. בשלב הזה עושה "האוהבים" סיבוב חד והופכת לסדרה פוליטית לכל דבר ועניין, ואני לא יודעת מה איתכם, אבל לי אין מקום להכיל כרגע עוד סכסוך.
האם "האוהבים" שווה את הזמן שתקדישו לה (שישה פרקים קצרים בסך הכל)? אם אתם אוהבים קומדיות דוקרניות, או לחילופין אתם סאקרים של רומנטיקה בסגנון וויל-דיי-וונט-דיי, אז כן. היא לא מושלמת, והיא לא לגמרי בטוחה לאיזה ז'אנר היא רוצה להשתייך, אבל בסך הכל היא כתובה ומשוחקת לא רע בכלל, וזה מספיק. האם "האוהבים" היא סדרה שכדאי לברוח אליה בימי מלחמה? בסך הכל היא לא בדיוק סדרה כבדה, אבל אני יודעת שרבים מעדיפים את האסקפיזם שלהם כמה שפחות מורכב (מי שלא בקיא בסכסוך בצפון אירלנד בהחלט יידרש לפנות לוויקיפדיה במהלך הצפייה) ועם כמה שפחות תיאורי זוועות (אין הרבה, אבל יש). לשיקולכם.