כש"מנאייכ" תסיים יום אחד את דרכה - וכדאי לה להתחיל לחתור לקראתו, כדי לגמור את זה מוקדם ויפה לפני שתאבד את עצמה - היא תיזכר בתור אחת הסדרות עם הקאסטים הכי סוערים שנראו כאן. מיה דגן ואורנה פיטוסי סיימו את העונה הראשונה עם דם רע, ועוד לפני שהעונה השלישית עלתה בכאן 11 כבר היו לה שני פיגועים הסברתיים להתמודד איתם: ההתבטאויות של השחקנית מונא חוא בשיא המלחמה, שהובילו לנידויה המיידי ממערך יחסי הציבור, ואז גם כל המקרה המוזר של פרשת סאבלימינל. אבל ככל שהמשברים מתעצמים, "מנאייכ" נשארת בשלה. הדרמה הישראלית הכי טובה כרגע לא נמצאת בסכנה לאבד את התואר.
מהות בצד, משבר מונא חוא הוא המשמעותי ביותר בתולדות הסדרה. היבא, סגנית ראש מח"ש בגילומה, היא אחת הדמויות הכי מרכזיות בעלילה - ותחילת העונה השלישית (שגם הפעם תשודר פעמיים בשבוע, ברביעי ושבת) מצביעה על חשיבות הולכת וגדלה בקו העלילה שלה. עשרת הפרקים החדשים של "מנאייכ" צולמו לפני המלחמה, ולמרות שהכוכב הראשי שלום אסייג הביע נכונות לצלם אותם מחדש בלי הקולגה, השיקולים הברורים הכריעו והיא עדיין שם. מהותית לסיפור, אבל בלי שום סיכוי לחזור לסגור אותו בעונה הבאה. חמישית ברשימת הקרדיטים בפתיח, אבל מחוץ לכל הודעה לעיתונות. כן פה, לא שם. על אף שתמיד הייתה נאמנה למציאות, "מנאייכ" מעולם לא הושפעה באופן כל כך מהותי מהאקטואליה.
זה קצת סמלי, כי ממש במקביל - העונה החדשה עושה צעד משמעותי אל עבר הכאן ועכשיו. במקום להתבסס על עוד פרשה ממדורי הפלילים, הפעם האירוע המכונן שלה הוא חקירות ראש הממשלה. ועם רפורמה ומחאה שהתרחשו בזמן שהיוצר רועי עידן עבד על העלילה, לא מן הנמנע שגם הם ישולבו בה באיזושהי מידה. זה משמעותי יותר מכל רפרנס צבעוני לחקירה הידועה של קפטן ג'ורג', עם מקל מטאטא שנדחף לפי הטבעת במערכה הראשונה. ובכלל, חלק גדול מהאקטואליות הזאת נובע מתוך יעילות יוצאת דופן, כזו שחורגת מהנורמה בישראל ומבהירה את אמון התאגיד בדרמת הלהיט הכי גדולה שיצאה משורותיו: שנה וחצי בלבד בין העונה הקודמת לזו החדשה. ממש אפשר לצפות בדמויות של "מנאייכ" ועדיין לזכור במי מדובר.
וגם ב"במי מדובר" הזה ניכר שהתקבלה החלטה חשובה. מעבר ל-500 שחקני המשנה בסדרה, או אלה שמצטרפים בעונה החדשה - נדב נייטס, אורן פסו, רון שחר, קים אור אזולאי - המנוע העיקרי של "מנאייכ" הוא בצורת משולש: איזי בכר (אסייג), ברק הראל (עמוס תמם) וטל בן הרוש (לירז חממי האדירה). העונות הראשונות, מסועפות ככל שהיו, בסופו של דבר כן העניקו בולטות משמעותית לגיבור בגילום אסייג על פני חבריו. בעונה החדשה אין ספק שהפוקוס זז, ולטובתו של תמם. זה ניכר בזמן המסך המועט יחסית של אסייג בפרקי הפתיחה, ואפילו בפוסטר הרשמי של העונה. תמם במרכז, אסייג וחממי משני צדדיו. למרות שמדובר באלמנט עם שיקול שיווקי (בטח כשאותו אסייג משחק כרגע גם ב"שנות ה-90"), ברור שהוא לא נברא בשום ישיבת שיווק. הוא חלק מהחלטה מכוונת ומנומקת של עידן.
מאזן הכוחות העדין בין צלעות המשולש מוצא את ברק הראל על סף חתימת הסכם עד מדינה. הוא ימחק מהרזומה את כל פרשיותיו, ובתמורה יביא למי שצריך את ראשו של ראש הממשלה. איזי שם על תקן המפעיל שלו, כשהמתח הוותיק בין השניים ניכר. כמעט כמו המתח בין שניהם לבין טל, שכבר עומדת לפרוש מהמשטרה אבל נשאבת בעל כורחה לפרשה חדשה. מעבר לכל חקירה או גופה, מערכות היחסים הפרטיות והמשוחקות לעילא האלה הן מה ששומר על מקומה של "מנאייכ" בפסגה.
רק שבניגוד לקווי העלילה הקודמים שהתוו את דרכה של הסדרה, נדמה שהעונה החדשה משאירה את הסאבטקסט מאחוריה. הפעם אין צורך בשום גוגל או כתבת פלאשבק, כולם יודעים טוב מאוד למי עידן מרפרר כשהוא כותב על עטים שראש הממשלה קיבל במתנה. ומההיבט הזה, "מנאייכ" מרגישה לעיתים אקטואלית מדי, לאו דווקא באשמתה: עידן איננו יוצר ככל היוצרים, הוא לא צץ בתקשורת רק כשיש לו משהו לקדם כמו מאור זגורי או דנה מודן. הוא תמיד נוכח, בין אם בפאנלים או בטוויטר, ומבטא בקול רם את דעתו הימנית והמורכבת. בגלל שהאג'נדה שלו כל כך ברורה אין סיכוי לחשוד בו בביביזם, אבל זה מלכתחילה לא על הימניות. זה על הבולטות, על הפומביות, על העובדה שמדובר באיש עם חזון מובהק שמבטא אותו ביצירה שלו. זה היה כך גם בעבר, אך פה זה קצת יותר עכשווי ומתסיס מאשר פרשת האחים פריניאן.
עבור כל סדרה ישראלית אחרת, המפנה הזה של "מנאייכ" היה עשוי להיות הצעד הראשון בדרך הלא נכונה. הקש שמתחיל לשבור את הגב. אבל "מנאייכ" היא עדיין "מנאייכ", עידן הוא עדיין עידן - אפשר לסמוך עליו. גם כשברור מהרגע הראשון שלעונה החדשה יש עניין עם מוטיב דגים ואקווריומים (ממש תעלומה מה המסר של זה), גם כשאף אחד לא טורח להסביר מאיפה הגיעו הגוונים האלה לפוני של נטלי עטיה. הפרקליטות יכולה להתמרמר על הייצוג שלה, השחקנים יכולים לעשות צרות, המבקרים יכולים להמשיך להתקטנן. "מנאייכ" הייתה ונותרה להיט, והרבה זמן לא היה כאן להיט מוצדק כל כך.