בהתאם לטרנד שתופס תאוצה בטלוויזיה - למשל ב"תמונות מחיי נישואין" - ההנהלה החדשה של "פגוש את העיתונות", זו של עמית סגל ובן כספית, יצאה לדרך עם שבירת הקיר הרביעי. ברגעי הפתיחה של התוכנית, שני הטאלנטים הגדולים ביותר של התקשורת הפוליטית בישראל (שמופיעים ביחד ולחוד בחדשות 12, 103fm, ידיעות אחרונות ומעריב) צעדו מחדר האיפור לאולפן ודיברו על הליינאפ העתידי. הבחירה הזאת, מעבר לצורך להציג "פגוש" אחרת מזו של ימי רינה מצליח, מכילה בתוכה לא מעט מודעות עצמית: סגל וכספית מביאים איתם אג'נדות מבית, ואיתן גם כמויות סיטונאיות של תומכים ומתנגדים אוטומטיים.
לטובת הקוראים שנחתו מהחלל היישר לטקסט הזה - סגל הוא עיתונאי חובש כיפה בעל תפיסת עולם ימנית, מהבודדים שזוכים לקבל במה מרכזית בתקשורת הישראלית. כספית גדל כליכודניק אך נחשב כיום לאורקל של מחנה אנטי-ביבי. כותב שורות אלה הצליח להחזיק קצת יותר מ-100 מילה בלי להגיד "ביבי", והמצב היה דומה אצל סגל וכספית: עוד בשעה הראשונה של "פגוש" השניים ספרו ארבעה אזכורים של ראש הממשלה לשעבר, וסגל ציין שתכף כספית ישלוף את ה"יאיר" הראשון, כשלכולם ברור שלא מדובר ביאיר לפיד. כל עוד קרבות "כן ביבי - לא ביבי" הם הקו שחוצה את החברה הישראלית, מיותר לצפות מתוכנית אקטואליה פוליטית להתנהל כאילו הם לא קיימים. לכן אחד האתגרים המרכזיים של סגל וכספית הוא לא ביכולת לנהל דיונים וראיונות נטולי "עם מי תשבו" ו"ריד מיי ליפס", אלא בערך המוסף שיבנו מעליהם. פוליטית, אבל גם טלוויזיונית.
ההנהלה החדשה של "פגוש את העיתונות" הוזנקה עם רצף מרואיינים רלוונטי, למרות שחובה לציין שכולם היו גברים יהודים: השר יועז הנדל (שהכין את התשתית לפרידה מאיילת שקד שנחשפה הבוקר), חבר הכנסת מיקי זוהר (שבתור התחלה נשאל, כמובן, על בנו שמופיע ב"הכוכב הבא"), חנוך דאום (כי יש לו ספר לקדם, וכי הוא מתכנן להצביע פתק לבן), השר אביגדור ליברמן (בהתייחסות ראשונה לפרשת יוסי כמיסה) והפוליטיקאי הטרי גדי איזנקוט (בהופעת בכורה באולפן, של חדשות 12 ובכלל). כיאה למערכת בחירות מנומנמת, לא היו שם כותרות שוברות שוויון - אם כי האמירה של איזנקוט על טווח המנדטים שייחשב לגיטימי עבור ראשות ממשלה של בני גנץ עוד עלולה להתנקם בו. הרמטכ"ל לשעבר הצליח לסחוב בהצלחה ראיון ענייני, אך בשלב זה הוא עדיין נהנה מפריבילגיה שלא להתייחס לגופם של אנשים או מתחרים. במורד הדרך, כשהקמפיין ידרוש זאת, הוא יעמוד למבחן נוסף.
בין לבין הייתה "קבוצת מיקוד" - הפאנל הקלאסי - שכללה את היועץ משה קלוגהפט (שהתחמק בזהירות מהשאלות המתבקשות על העזיבה המהירה מקמפיין הליכוד), הסוקר מנו גבע, העיתונאי בדימוס וסמנכ"ל הרגולציה בהווה נדב פרי והפובליציסטית עירית לינור. היו שם את כל הגילויים הנאותים הנדרשים, לשם שינוי, וראוי לדבר גם על מה שלא היה שם: לא היו צעקות, לא היו ריבים, לא היו ירידות לפסים אישיים. עוד מוקדם לקבוע האם הפאנל של "פגוש" החדשה יצליח לשמור על תדמית רגועה ומקצועית בהשוואה למתחריו, אבל העובדה שאף אדם באולפן לא נאלץ להרים את קולו בהחלט הקלה על הצפייה. במבחן התוצאה, הפאנל החדש יעניין את חובבי האקטואליה ההארדקוריסטים יותר מאשר את הקהל הרחב.
הניסיון לפנות לקהל הרחב היה ניכר בעיקר בפינת היציאה מהאולפן של הקומיקאי גיא הוכמן. הוכמן נשלח לכנס של המחנה הממלכתי, הריץ כמה בדיחות כתובות מראש עם פוליטיקאים, והתקשה להצדיק את מקומו בתוכנית ששואפת להיות אקטואלית ועניינית. אולי שווה לחכות שהיא תרד מהעץ, ולהוריש את הפינה לאחת בשם הדר מוכתר: היא תדע להתקיל את אנשי השעה עם שאלות חשובות באמת, ועל הדרך תמשיך לקבל את תשומת הלב התקשורתית שהיא כל כך משתוקקת אליה.
בנוסף למבחן-העל - החלפת ההגשה, והמעבר למותג זוגי כשסגל וכספית כבר עברו דרך ארוכה באופן עצמאי - ל"פגוש את העיתונות" החדשה יש עוד מבחן: לשרוד שעתיים של תוכן מוקלט מראש בלי שום אירוע שיצריך דיווח חי, לפחות לא בזמן שעון הקיץ. הפעם זה עבד, והם אף הספיקו לשלב התייחסות למותה של המלכה אליזבת', כשהשינוי המינורי בפורמט רק מקל על כך. סגל וכספית בקושי פונים לצופים בגוף שני, אלא מקפידים להתנהל בדיאלוג, כזה שמעניק הזדמנות לראייה מעבר לספינים ופרשנויות קצרות. מעבר להרמוניה והיכולת להשיג את מיטב המרואיינים, זה היה ההישג הגדול ביותר של השניים בערב הבכורה הזוגי. כל עוד "פגוש את העיתונות" תמשיך להביא ערך מוסף שכזה, לא יקרה כלום אם ימשיכו להקליט אותה בימי שישי.