עם כל הכבוד לתפקיד שלו כסוכן המוסד אבנר במינכן של ספילברג, לבלאק הוק דאון וללא מעט תפקידים לא רעים בכלל לאורך השנים מבת בולין האחרת ועד לקינג ארתור, אמרתם אריק באנה - אמרתם הדו-קרב האפי שלו מול בראד פיט בבלוקבסטר המושמץ (הרבה יותר מדי) של תחילת המילניום טרויה. באנה, אז בתפקיד הנסיך הקטור, נלחם בגבורה ואז גם מחוסל על ידי פיט בתפקיד הלוחם המיתולוגי אכילס, שקושר את גופתו בחבל וגורר אותה בהשפלה אל מול חומות העיר. זה טרגי ולא רק עבור דמותו של הקטור, אלא בשביל באנה, אז כוכב עולה בשמי הוליווד, שנדמה שנתקע מאז בתודעה בין דפי האיליאדה, בזמן שפיט מזמן המשיך הלאה וגם בחלוף שני עשורים מוביל את שובר הקופות הקצבי של הקיץ.עכשיו הוא חוזר, עם תפקיד ראשי במיני-סדרת המתח החדשה של נטפליקס, יוסמיטי (Untamed) - ועם הזדמנות לעצב מחדש את התודעה של דור הסטרימינג שלא ידע את טרויה. באנה, כמו מת'יו מקונוהיי וג'ודי פוסטר שעשו את זה לפניו בבלש אמיתי של HBO, נכנס לעמדת החוקר המחוספס ולספק-רצח, ספק-התאבדות, ספק-תאונה מסתורית של צעירה אנונימית, שהפתרון שלה לא רק תביא צדק פואטי לאותה צעירה, אלא תגאל גם את דמותו שלו, שסוחבת על עצמה משקולות כבדות מאוד מן העבר.באנה מגלם את דמותו של החוקר המיוחד קייל טרנר - זאב בודד ובלתי סימפטי בעליל שלא קל לחבב. הוא מעדיף את חברת הסוס שלו, את בקבוק הבורבון ואת הנופים של יוסמיטי עם סלעי הגרניט העצומים של הסיירה נבאדה על פני בני אדם (טוב, לזה דווקא אפשר להתחבר). אם היה לו קצת יותר סרקזם הוא היה מזכיר את דמותו של החוקר המחוספס קארל מורק בגילומו של מת'יו גוד במחלקה Q החדשה בשל טפליקס. אבל אל תצפו לראות את באנה מחייך כאן יותר מדי, או בכלל. קארל מורק הוא טיפוס מלא שמחת חיים לעומתו.תמונת הפתיחה הפוטוגנית - ולא נעשה פה ספוילרים - כמו גם הפרק הראשון כולו, עשויים היטב, מפזרים את הרמזים הנכונים ומניחים את היסודות לדרמה ברף גבוה בהרבה מהנטפליקס הממוצע. אבל האם היא עומדת ברף שהיא מציבה לעצמה? לא ממש. יוסמיטי, שיצרו מארק ואלה סמית' (אב ובתו), יוצאת לדרך עם ניחוחות של בלש אמיתי ולא רק בגלל הליהוק של באנה שמספק את הסחורה. אבל ככל שהיא מתקדמת היא נזכרת שכאן זה בכל זאת נטפליקס, ולא HBO.אם לתמצת את ההבדל המהותי בגישות, הוא טמון בחיבה הנטפליקסית לפתרונות מהירים ולצירופי מקרים קוסמיים שקורים בדיוק ברגע שצריך. נתקעת באמצע הישימון ועוד שנייה אתה מת? אל דאגה, פתרון תסריטאי בדרך אליך. זה מקלקל ליוסמיטי את המקום שאליו היא יכולה הייתה להגיע בפנתיאון הטלוויזיוני העכשווי, אבל האמת שלא הרבה יותר מזה. היא עדיין יעילה, מהנה ושומרת על מתח סביר - ובאופן כללי, ששת הפרקים שלה עוברים כלא היו. סדרה אידיאלית לבינג' מהנה שמשכיח את היום-יום וישכח בעצמו למחרת. לא יותר, אבל גם לא פחות. החוקר המיוחד טרנר אמנם רוכב על הסוס שלו בעצלתיים, אבל כמו שהוא אומר לריינג'רית ואסקז (לילי סנטיאגו) שמתלווה אליו ואט-אט הופכת לבת דמותו רק עם חיוך וגומת חן, על גב הסוס מגיעים מהר יותר.לצד הדרמה הבלשית המהנה לחובבי הז'אנר, יוסמיטי רושמת נקודה נוספת ששווה לציין בעצם המסגור שלה בתוך גבולות הפארק הלאומי האמריקאי. אנחנו רגילים לסרטים שמכתיבים את ההוויה מעצם מקום ההתרחשות שלהם: רומא, ברצלונה, פריז וכמובן ניו יורק של וודי אלן הן דוגמאות מתבקשות, אבל לא חסר. זה קורה גם כאן ויוסמיטי, שהשם שניתן לסדרה בעברית הרבה יותר קולע מאשר השם המקורי שלה Untamed - שמכוון למקום כללי פרוע שאינו בשליטה - תוחם את גבולות הגזרה של הפארק כמיקרוקוסמוס של אמריקה האמיתית. אמריקה עם החיבה המוגזמת לנשק חם, עם הטיפוסים ההזויים, הדברים הנוראים שקורים מאחורי החיוכים, ועם המרחבים האינסופיים שמאפשרים לאנושיות להיבלע בהם. הרגעים שבהם ניתנת גם התייחסות לתרבות הילידית שהייתה שם הרבה לפני שהאדם הלבן בא וגנב את האדמות, לא רק מוסיפה למסתוריות העלילתית, אלא מייצרת בין השורות גם אמירה חברתית על גבול החתרנית במציאות של ימינו. וזה יפה.