"הדבר האחרון שהוא אמר לי" ("The Last Thing He Told Me"), שעלתה בסוף השבוע באפל TV פלוס, היא סדרה שלמעשה קיימת בגלל שסדרה אחרת, טובה יותר, יצאה לפניה: "שקרים קטנים גדולים". המותחן המבריק של HBO היה אחד האירועים הטלוויזיוניים הגדולים של אותן שנים, ולימד אותנו שלפעמים כל מה שאנחנו צריכים זה קצת מסתורין וחבורה של נשים פרבריות ואמידות שיתערבבו בו. כמובן ש"עקרות בית נואשות" הייתה שם קודם, אבל "שקרים קטנים גדולים" הביאה חספוס, ריאליזם, איכות ויוקרה לסכמה הזו.
יש לנו תעלומה, יש לנו כוכבות קולנוע שעוברות למסך הקטן כדי לפתור אותה, ועדיף שכל האירוע הזה יתבסס על איזשהו רב מכר שאפשר לקרוא בטיסה וללרלר עליו עם חברה תוך כדי שתיית יין רוזה. סדרות וסרטים כאלה יכולים להיות אושר גדול, והם יכולים גם להסריח ממאמץ. "הדבר האחרון שהוא אמר לי" (אותה מפיקה ריס ווית'רספון, יוצאת "שקרים קטנים גדולים") נמצאת איפשהו באמצע.
זהו סיפורה של האנה (ג'ניפר גארנר), אשתו השנייה של אוון (ניקולאי קוסטר-ולדאו, ג'יימי מ"משחקי הכס"), אלמן עשיר וחתיך. לפני שהאנה נכנסה לתמונה, הוא היה אב חד-הורי לבתו הצעירה, ביילי (אנגאורי רייס, "הסודות של איסטאון"). עכשיו כשהאנה איתם, ביילי נכנסה עמוק לפאזת התיכוניסטית המצוברחת ששונאת את האמא החורגת שלה, למרות שמובהר לנו שהאנה אינה מרשעת מהאגדות. להפך – כשמגיע רגע האמת היא נהיית לסמכות מגוננת.
בפרק הראשון של הסדרה, הפירמה בה אוון עובד מתגלה כמקום מושחת יותר מכל פרלמנט של מדינה ים-תיכונית והוא נעלם מעל פני האדמה. לפני שהוא מתחפף, הוא מספיק להעביר מסר אחד להאנה: תגני לי על הילדה והוא גם משאיר להן 600 אלף דולר במזומן. לא שזה עוזר לאשתו ולבתו, שצריכות להתמודד עם המצב, להתחמק מחוקרים מלחיצים וגרוע מכל: להבין שהאיש שהן אהבו כנראה שיקר להן כל הזמן הזה ושהוא ממש לא מי שהן חושבות שהוא.
עקרונית, אנחנו צריכים להסתכל על "הדבר האחרון שהוא אמר לי" כעל תעלומה. זו עלילת מתח שמתודלקת על ידי סימני שאלה והצורך להפוך אותם לתשובות. מה הבעיה? זו תעלומה די בסיסית. רוב הזמן, לא נראה כאילו יקרה משהו איום ונורא אם האנה לא תגלה לאן נעלם אוון, האיומים על ביילי לא נראים כמו משהו מפחיד במיוחד ונסיבות ההיעלמות לא מסקרנות בכלל. אבל אז עולה השאלה – יכול להיות שאנחנו לא באמת פה בשביל התעלומה?
גם ב"שקרים קטנים גדולים" וגם באם הרוחנית "עקרות בית נואשות" העיקר לא באמת היה התעלומה: העיקר היה הדינמיקות האנושיות הקטנות שנוצרות מסביבה ובעקבותיה – וזה מה שגרם ל"הדבר האחרון שהוא אמר לי" להפוך לסדרה שרוצים להמשיך לפרק הבאה שלה. הכימיה של האנה וביילי עובדת; הצורך של ביילי הצעירה בהגדרה עצמית בעקבות גילוי הזהות האמיתית של אבא שלה היה מעורר הזדהות ואמפתיה והדאגה הכנה של האנה לבתה החורגת אפילו הייתה קצת מרגשת.
הפרחים, כמובן, לשתי השחקניות שעומדות בראש האופרציה. הראשונה והחשובה מכולן היא ג'ניפר גארנר, שחקנית מהסוג שפרויקטים כאלה יושבים עליה כמו כפפה ליד: היא כוכבת קולנוע לכל דבר ועניין, אבל לא השתתפה בלהיט אמיתי כבר עשור. היא פופולרית, אבל לא נערצת. למעשה, אחרי צפייה בסדרה לא בטוח שהיא שחקנית עד כדי כך טובה. אבל זה לא באמת משנה: גארנר הגיעה לשלב בקריירה שלה בו יש מספיק אנשים שרואים אותה ונזכרים בכל הדמויות המקסימות שגילמה לאורך השנים (סידני מ"זהות בדויה", ג'נה מ"פתאום 30"), חלקם מסתמכים על הפרסונה הציבורית שבנתה עם הזמן כאמא מסורה ומצחיקולית, ולכן קשה לראות אותה בלי להיות בעדה. מה שכן – חבל מאוד לראות שפניה למעשה כמעט לא זזות לאורך הסדרה. לא אקבע למה הן נשארות קפואות, ובוודאי שלא אשפוט; מה שזה לא יהיה, זה פוגע ביכולת שלה להביע רגש אמיתי, ומה לעשות – שחקנית צריכה פנים, ועדיף שהן יוכלו לנוע איכשהו.
מולה עומדת אנגאורי רייס הצעירה, והיא עובדת נהדר מול גארנר. רייס רק עכשיו מתחילה לנסוק, ובצדק – ביילי היא דמות בעייתית שבקלות הייתה יכולה להתנהל כקלישאה של תיכוניסטית בלתי נסבלת, אבל בזכות רייס, היא הרבה יותר מורכבת מהמלכודות שהשבלונה הניחה לה.
רייס פרצה בזכות תפקיד משנה מצוין בסרט הלא מוערך מספיק "בלשים בע"מ", עשתה חיל כבתה של קייט ווינסלט ב"הסודות של איסטאון" ונמצאת, כך נדמה, על סף פריצה – היא לוהקה לתפקיד הראשי של קיידי בגרסה הקולנועית הבאה עלינו לטובה למחזמר "ילדות רעות". יכול להיות – והנבואה לשוטים ניתנה הרי – שאנחנו רואים פה כוכבת נולדת. בנוסף, חדי העין יזהו את אאישה טיילר, הלוא היא צ'רלי, האקסית המחוננת של רוס גלר מ"חברים", וכנראה האדם השחור עם זמן המסך הכי גדול בסדרה הקלאסית ההיא (כלומר, תשעה פרקים).
זו אינה סדרת מופת, ואפילו לא סדרה מענגת במיוחד, אבל באיזשהו שלב מצאתי את עצמי נכנס לזה. הסודות של אוון הלכו וסיקרנו אותי יותר, ולא נראה לי שזה בגלל שהם היו מעניינים במיוחד כשלעצמם. אפל TV הולכת ומבססת את עצמה כשירות הסטרימינג האיכותי מכולם: זה שנותן תשומת לב קולנועית לכל פרויקט, לא משנה כמה בלתי-חשוב הוא. העשייה המלוטשת, השחקניות הראשיות המתוקות והתסריט הקולח הופכות את "הדבר האחרון שהוא אמר לי" למיני-סדרה שחובבי הז'אנר ישמחו לתת לה צ'אנס. גם אם אותם חובבים ודאי ירשו לעצמם לפזול לסטורי, או יתהו – למה שהסיפור הזה יהפוך למיני סדרה של כמה שעות ולא לסרט טוב של שעתיים?