יש אנשים שסחבו עד 2024 בגלל ציפייה לאיזו הפקת ענק בינלאומית, נניח "בעיית שלושת הגופים" הקרובה של נטפליקס. אחרים חיכו לה בגלל דרמות עילית חדשות, למשל אלה של יוצרי "אורי ואלה" או "על הספקטרום". אבל יש גם אנשים - נחשו מי - שמבחינתם 2024 היא קודם כל השנה של "הפליליסטיות". אחרי שכבר הייתה אמורה לעלות באוקטובר ונדחתה בגלל 7 אוקטובר, סדרת הדוקו-ריאליטי של רשת 13 יצאה לדרך. המשימה הראשונה שלה: לנרמל.
שבע משתתפות יש ל"הפליליסטיות", כולן עורכות דין שעסקו או עוסקות בעולמות הפלילים. נעמה אלחדד, שמסתמנת בתור הדמות הראשית, ייצגה את חרירי, ג'רושי, בני שלמה, קוטייר עודה - וגם את איציק בר מוחא, שאף מופיע בפרק הבכורה ומוצג בו כאיזה יעקב בוזגלו חביב, על אף היותו ראש מאפיה. אצל שני דרי, אקס-פרשה 512, מדובר במוסלי, פרנסואה אבוטבול ומאיר אברג'יל. עם חן מאירי (אחותה של כתבת הפלילים עדי מאירי) כבר מדובר בשמות מוכרים לכולם, למשל משה איבגי, גונן שגב וניסו שחם. ושני אילוז, המפורסמת ביותר בקאסט, מחזיקה ברזומה סלבס של ממש: ממשה קצב עד נוחי דנקנר, מציפי רפאלי עד קובי פרץ.
על אף ההירתעות האישית שלהן ממעשי הפשע שייצגו בבית המשפט - הסקאלה רחבה אבל מבחילה כך או כך - הפליליסטיות של "הפליליסטיות" תורמות בעצם החשיפה שלהן להאדרה והסלבסיזציה של עולם הפשע. ובהנחה הסבירה של"העלאת המודעות" הזאת יש השפעה כלשהי ברחוב, סביר להניח שהיא פחות מעוררת הרתעה ויותר מעוררת את ההשראה הלא נכונה. לכן טוב שיש בקאסט גם דמות מנוסה כמו שילה דורפמן, מי שהתרחקה מעולמות העבריינים (בעבר ייצגה את אלפרון) וכעת מצהירה ש"לא נולדתי עם ביצים ואני לא רוצה אותן". האישה שכבר ראתה הכל מעדיפה לייצג כעת דווקא לקוחות חלשים ונפגעי עבירה, דבר שבאופן אוטומטי מגביר את האמפתיה כלפיה.
יחד עם אור בן שאנן הבאר שבעית, ומלוהקת (סליחה, "מצטרפת למשרד") נוספת שמגיעה בפרקים הבאים בשם קארין לגטיוי, קל לשרטט קווים משיקים בין הפליליסטיות: מטופחות, אמידות, קשוחות ובעיקר גרושות. מתוך שש המשתתפות שנחשפות בפרק הראשון, ארבע מתוכן גרושות. החמישית גם גרושה וגם אלמנה, והשישית עדיין רווקה. וכשזה המצב, ומלכתחילה רובן נראות דומה ומדברות בשפה זהה, קשה לומר שהיוצרת ליבת גרינבוים אוספת קולקציית דמויות מובחנות משמעותית האחת מהשנייה.
אבל ממש לא מדובר בבעיה: במסגרת הניסיונות הישראליים הרבים והמבורכים לעשות "עקרות בית אמיתיות" כחול-לבן, "הפליליסטיות" מוצאת איזון מפתיע בין קודמותיה. המשתתפות שלה עשירות כמעט כמו ב"מעושרות", בעלות שורשים פריפריאליים כמעט כמו ב"פריפריה אימפריה" ולרוב אפילו מסורתיות ברמה כזו או אחרת, כמעט כמו ב"בנות ברק". מעל הקונספט הברור הזה, שמלווה אותן מהבוטוקס למשרד ובחזרה למועדון הקריוקי, נוספת שכבת תיק-פר-פרק באווירת "חוק וסדר". כל הרעיון מאחורי "הפליליסטיות" הוא "הקמה" של "חלל עבודה משותף" ש"יאפשר להן לעזור אחת לשנייה", אבל בסופו של דבר מדובר בסט של סדרת טלוויזיה. פשוט במקום להיפגש רק בערב, הן צריכות להיפגש גם בעבודה.
לצד חשיפה שלא נראתה כמותה בז'אנר, ולא לגמרי בטוח אם היא רצויה - חלק מעורכות הדין ממש מנדבות צילומים וחומרים אמיתיים של תקיפות אלימות של הלקוחות שלהן - "הפליליסטיות" מרגישה יותר דרמה-קומית מאשר קומדיה-דרמטית. וזה הבדל חשוב: פורמט ה"סלינג סאנסט" הזה דווקא אמור לזמן את הטראש הנטפליקסי במיטבו, כזה שישראל מתמחה בו, עם הרבה ריבים, סכסוכים וטינופים שיוצרים חוויית צפייה מהנה. כשמנסים לעטוף את זה באיזושהי חשיבות עצמית, כנראה כדי להצדיק את השיבוץ בלב הפריים טיים של ערוץ מסחרי, זה חוטא למטרה.
וכל עוד החשיבות המלאכותית הזאת נותרת בעינה, "הפליליסטיות" לא מותירה ברירה אלא להתחשבן איתה: על האופן שבו היא מנרמלת את הכל ואת כולם, על היעדר האתיקה והבושה שמביא סדרה כזו ללוח השידורים. זו שיחה שמדכא לנהל עבור שני הצדדים, ולכן כדאי לה להתאפס על עצמה. שתתפרע, שתסיר את המסכות, ככה לא יהיה צריך להתייחס אליה ברצינות. כי לכולנו מגיע טראש טוב, וההתבייתות על עולם הפליליסטיות היא החלטה מעולה והכי ישראלית שיש. עכשיו רק ש"הפליליסטיות" תפסיק להתנהל בעולם של שחור ולבן - גם ברמה האסתטית, עם דגש על קוד הלבוש של המשתתפות - ותתחיל להזריק לעצמה קצת צבע. עוד לא מאוחר.