שבוע אחד בלבד, זה כל הזמן שנדרש לאילה חסון כדי להודיע על עזיבת חדשות 13 אחרי חרושת שמועות, להכריז על חזרה לתאגיד השידור הישראלי שאותו היא מכירה היטב מימיה ברשות השידור, ולהשיק בו את רצועת "שבע" היומית שהוזנקה אמש כדי להתחרות בקרן מרציאנו, יעקב ברדוגו, רביב דרוקר ובקרוב גם בגיא לרר ו"הצינור". על פניו מדובר בהישג תפעולי מרשים, אבל מבט קרוב מגלה מציאות אחרת: "שבע עם אילה חסון" היא העתק כמעט מוחלט של כל התוכניות הקודמות בהובלתה, כשאיתה עוברים לתאגיד גם אנשים מאחורי הקלעים וגם רבים מכנופיית "חברי הפאנל".
"אסור שהתקשורת כולה תהיה בבעלות בעלי הון", הכריזה חסון בפתח תוכנית הבכורה שלה, ובאופן כללי לא התאמצה להסתיר - כאן ובראיונות אחרים שהעניקה לתקשורת השבוע - את הבטן המלאה שיש לה על ביתה הקודם, ובפרט על חלק מהקולגות שם. חסון מכירה בכך שהיא הסיפור יותר מכל מחאת טייסים (בחיל האוויר) או מחאת טייסים (באל על), ונדמה שמה שעשתה באופן מלאכותי בחדשות 13 פתאום הופך לחזות הכל מבחינתה: לא "ביביזם", כפי שאנשים טועים לחשוב עליה (לחסון רקורד מרשים של סיפורים מכל המפה הפוליטית, והיטפלות אליה מסיטה את הפוקוס ממקרים חמורים באמת), אלא איזון מוחלט של הדעות באולפן ובכל מחיר. עבורה, כל דקת מסך היא ארטילריה במלחמה נגד משטרת המחשבות, ואי אפשר לומר שהשאיפה שלה לא להתיישר עם העדר לא מתבטאת במציאות.
ובכל זאת, מדובר בטלוויזיה, ולחסון כן יש עדר אחר להתיישר איתו: אם ברשת 13 הרצועות שלה נכבשו לאט אבל בטוח על ידי פרשנים, חרטטנים מקצועיים ובעלי אינטרסים במקום עיתונאי חברת החדשות, "שבע" שלה מנסה לסדר בחזרה את המאזן בין דעות לעובדות. עם אולפן מלא כמו בימי הסלמה ביטחונית, חסון מפרידה בגופה בין הפאנל לכתבים: מימינה עו"ד דוד פורר, עו"ד אלדד יניב, עו"ד אפרת שהם-הילדסהיימר ותא"ל במיל' גל הירש (כולם טאלנטים ותיקים ביקום הטלוויזיוני של חסון), ומשמאלה אנשי התאגיד גילי כהן, מיכאל שמש, רונן מנליס (הנהדר) ורועי שרון.
בניגוד לנהוג ברצועות שבע בערב השונות, שלרוב נאלצות להיות פרומו למהדורה המרכזית או להתמקד בנישות מסוימות, הצד המערבי של פאנל "שבע" אפילו הביא כמה כותרות חדשות. כלומר, "כותרות" ביקום שבו ביקור בנו של יאיר לפיד בבית הלבן נחשב לאחת - איתות מדאיג לקראת הימים שיבואו, ואולי יאלצו את הכתבים להביא בכל מחיר סיפורים לרצועה, לא משנה עד כמה הם חסרי חשיבות. למרות שהכתבים מרשים לעצמם להיות מעט יותר דעתניים (כהן למשל לא היססה לציין שמבחינתה לא ראוי שראש הממשלה יטוס במטוס קטן משמעותית מצי ה-777 של אל על), המתח בין העיתונאים לפאנליסטים קיים מהרגע הראשון. כך אמור להיות, ויהיה מעניין לבחון את ההתפתחות שלו. היה גם ריאיון עם אריה דרעי (שטען שהוא מתעקש להיכנס לממשלה בניגוד לרצונו ולבקשת העם, ברור), דיון על פרשת שלמה ארצי ותקלות טכניות שהחיו בדיחות כמו "הווידאו נמצא בעליות של הקסטל", אבל התוכן הוא בין כה וכה לא הסיפור. הסיפור הוא חסון, מה שהיא מייצגת, והעובדה שההתמקמות בתאגיד דווקא גורמת לה להיראות טוב.
אמרתם "ביביסטים שבאמת חשוב להיטפל אליהם", אמרתם שרון גל - עוד עוזב טרי של רשת 13, לצד חסון ונדב איל - שהחל מאתמול מגיש לצד מגי טביבי את מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 14. גל, במידה רבה של צדק, מעולם לא נתפס בתור "ביביסט" מוחלט ודווקא הוכיח את עצמו לא פעם בהיבט העיתונאי. אבל איפה זה ואיפה גל שהזניק אתמול את המהדורה של 14: דווקא טביבי, כוכבת הריאליטי שספגה לא מעט לעג ובשקט-בשקט צוברת רקורד מרשים על המסך, נראתה כדמות ההגונה והמאוזנת, כפי שמצופה מהתפקיד. היא גם זו שבשבועות האחרונים משאירה אבק בטבלאות הרייטינג להילה קורח, אודי סגל, מיכל רבינוביץ' וטלי מורנו המתחרים, כשהנתון המדהים של אתמול (8.2%) עוד עשוי להביא אותה ואת גל למחוזות הדו-ספרתי.
אחרי למעלה משנה באפיק הנוכחי, צריך לומר את האמת: המהדורה המרכזית של ערוץ 14 היא לא כוח שמניע את סדר היום הישראלי, אלא כוח שמגיב לו. בדומה לכל רצועת אחר הצהריים בכל הערוצים האחרים, רק בשעה שבה כן מצופה להביא סקופים וסיפורים. בהיבט הזה, אנשי ערוץ 14 הם קצת כמו אדם שצועק שהשכן לא מכסח נכון את הדשא שלו בזמן שהוא עצמו יושב על רצפת דק. גל הוא ליהוק אידיאלי למשבצת כזו, ואת עיקר הזמן שלו הוא מנצל להתנגחות בכלי תקשורת אחרים במקום לגעת בנושאים האמיתיים שעל סדר היום. ריאיון עם השר בן גביר היה נשכני כמו תינוק בן שנה, סיפור השריפה במתחם האימונים של הפועל תל אביב נעדר לחלוטין מהליינאפ, והאמירה שהממשלה הקודמת "הייתה מבחינתי סוג של סיוט" יכולה לאפיין פאנליסט, אבל לא את המגיש הראשי של המהדורה.
על המצור לשרה נתניהו הם מבליגים - גם כשעליזה אולמרט רוצה עוד אלימות, אבל איזו מהומה קמה כשליהיא לפיד נשאלה שאלה קשה | הרפורמה והמוסר הכפול גם בקשר לנשות ראשי הממשלה#המהדורה_המרכזית@sharongal @MaggieTabibi pic.twitter.com/yJGhkXsfzs
— עכשיו 14 (@Now14Israel) March 5, 2023
מצד שני, האם מישהו מצופי הקבע של מהדורת ערוץ 14 מצפה לפחות דעות ויותר עובדות? לא בטוח. רגע אחד יעקב ברדוגו - שהשיק את השידור עם הבטחה ל"תוכנית גדושה, קצבית ומהירה" (לא נכון, לא נכון ולא נכון) - טוען ש"כדי לשמר את מקומו של אבי חימי בוועדה למינוי שופטים הטייסים האלה מוכנים לסכן את משפחותיהם", ורגע אחריו איתמר פליישמן דואג לאזן אותו עם אותה דעה בדיוק. כשפליישמן טען שהרמטכ"ל עצמו מעוניין בסרבנות, הוא לפחות הצליח להקים עליו את האולפן לשם שינוי. אחר כך, בשקט, הוא אפילו העז להשמיע ביקורת קטנה על התנהלותו של בן גביר מאז הפיכתו למשרת ציבור. מי ידע שהרכב של ברדוגו, פליישמן, אפי איתם וחיים רמון עדיין יכול לייצר תמהיל כלשהו.
בגלל שלערוץ 14 היו שני קרבות לנהל - אחד מול חסון ואחד מול המהדורות המרכזיות - מי שקיבלה את הריאיון המסורתי עם ראש הממשלה נתניהו (שכמובן דאג להתראיין גם ל-0 כלי תקשורת ישראליים נוספים) הייתה דווקא הרצועה המקדימה של ברדוגו. הפיצוי שקיבלה ההגשה הזוגית של גל וטביבי, שלא בדיוק מדגמנים כימיה טלוויזיונית, הייתה סקר מנדטים. "היחיד שחזה נכון את תוצאות הבחירות", הגדירו הנוכחים את הסוקר ועד המדינה שלמה פילבר, ששוב הביא מספרים מנוגדים כמעט לחלוטין לאלה שמופיעים בכלי התקשורת האחרים. בהמשך גל פנה לברדוגו, הפעם על תקן הפרשן, ושאל אותו בחיוך מרוצה מעצמו איך זה שהסקר של 14 שוב שונה כל כך מאלה של המתחרים. אולי היה עדיף שישאל אותו איך נוצר פער של שני מנדטים קריטיים בגושים מהסקר של אותו פילבר באותו ערוץ מלפני עשרה ימים, או למה הכותרת הכריזה על היחלשות "דרמטית" של יש עתיד כשבפועל היא ירדה במנדט אחד מהסקר הקודם ובשני מנדטים מתוצאות האמת בקלפי.
למהדורה המרכזית של ערוץ 14, חשוב לציין, דווקא יש יתרון אחד משמעותי: היא נמשכת 45 דקות בלבד, בלי שום סדרת כתבות או השוואות מחירים. 45 דקות שאותן גל וטביבי מנצלים כדי לשמוע ארבע פרשנויות זהות על אותו נושא, וכדי להעניק לגל מונולוג מופרע ומופרך שבו הוא מציג "זווית חדשה" לאירוע ההפגנה מול המספרה של שרה נתניהו (אירוע שקרה ארבעה ימים קודם לכן, כן? מהדורת חדשות אומרים לכם) באמצעות סרטון ששודר בכל תוכנית אקטואליה אחרת. "תראו את הטירוף", גל זעק כשעל המסך מופיע התיעוד של נתניהו עוזבת את המספרה לעיני אלפי מפגינים שלא באמת חסמו לה את הדרך החוצה (נקודה חשובה למכריזי ה"חולצה", "המצור" ו"ניסיון הלינץ'" למיניהם), ובצדק הוא לא אמר "תשמעו": כי הסרטון היה על מיוט כדי שגל ימשיך להתלונן על הערוצים האחרים, כולל זה שעבד בו עד לפני רגע, כי הרי לשם כך התכנסנו. אם זו "הזווית החדשה" המיוחלת, מה עשו בערוץ 14 מאז השבוע שעבר? אולי גל לא באמת סופר את עמיתיו ולא באמת מקשיב להם? בהתחשב בהתנהגות המשיחית, זו שמקנה לו את הזכות לכנות את האירוע "כליאת שווא", לא מן הנמנע שזה המקרה. לרגעים נדמה שהוא יותר מדי עסוק בעצמו כדי להקשיב לחדשות החשובות באמת.