נוסטלגיה היא תמיד דבר טוב, ואם יש משהו שהופך אותה לטובה עוד יותר - אלה כל סרטי, פרקי וכתבות ה"איפה הם היום". ולמרות שזו צורה די שטחית להסתכל עליו ככה, "דמויות" ("Subject") של ג'ניפר טישיירה וקמילה הול הוא כמו ספיישל "איפה הם היום" אחד גדול. הסרט התיעודי, שזמין מעכשיו ב-yes דוקו אחרי שכבר הוקרן לאחרונה בדוקאביב, פוגש כמה מהגיבורים והגיבורות הכי זכורים של יצירות הדוקו הכי מדוברות. אז מה איתם היום? הם כועסים, מאוד.
"דמויות" הוא לא דוקו שצולם ורק אז הלבישו עליו אג'נדה, אלא להפך: סרט עם קו מאוד ברור שאסף אליו מרואיינים בהתאם. ה(כבר לא) נערה מרגרט ראטליף מ"המדרגות", ג'סי פרידמן מ"לתפוס את הפרידמנים", מוקונדה אנגולו מ"מאורת הזאבים" הלא מאוד מדובר והמומלץ מאוד - הם ואחרים מתיישבים מול המצלמות כדי לבוא איתן חשבון. ראטליף אף פותחת את השיחה איתה בהבהרה מפורשת שהיא נותנת את הסכמתה לכך שהחומרים הללו יופצו בהמשך, תוך העברת מסר ברור לאנשי "המדרגות". לפני שני עשורים, כשתעלומת מותה של אמא שלה הפכה לדוקו-פשע הגדול הראשון, לא היה לה מושג עד כמה הדמעות שלה ושל אחותה חלוציות. הן חשבו שהן מצולמות לאיזה פרויקט צרפתי צנוע בערוץ סאנדנס, לא לסדרה שתהפוך לתופעה עולמית ותגיע עד ל"שירות הסטרימינג נטפליקס" (מי ידע מה זה) ומעבר לו.
אפילו אם חלק מהדמויות של "דמויות" דווקא שמרו על יחסים טובים עם מי שתיעדו אותם, מהות הסרט היא הצגת כתב אישום רחב נגד הז'אנר. האם כולם מקבלים אפשרות לספר סיפורים, או שאלה רק הגברים הלבנים? האם "Hoop Dreams", על נערים שחורים חובבי כדורסל, היה לא רק מעורר השראה אלא קצת גזעני? ומתי יגיע הזמן לדבר על תגמול כספי של ממש לאנשים המתועדים? השאלות האלה הן רק חלק מדף המסרים של "דמויות", שאותו היוצרות מקשטות עם קטעים מכל דוקו שאפשר להעלות על הדעת. ואחרי הצפייה בו, נדמה שהמטרה הושגה, לפחות חלקית: הסרטים והסדרות המדוברים קצת נהרסים, ויהיה קשה לצפות בהם כמו פעם. לפחות עד שיגיע איזה "דמויות 2", ונגלה שגם שם לא הכל הלך כפי שצריך.