נתחיל מהסוף: זו העונה הטובה ביותר של הדיפלומטית (The Diplomat). אחרי שתי עונות של גישושים, עם הרבה יותר צורה מאשר תוכן, סדרת הלהיט הגיאופוליטית של נטפליקס בכיכובה של קרי ראסל נכנסת סוף-סוף אל הקרביים של הדמויות שלה ומצדיקה את הקרדיט הרב שניתן לה וליוצרת שלה דבורה קאהן - לשעבר מכותבי הבית הלבן והומלנד. העונה השלישית שעלתה כעת לאוויר היא - ובפער ניכר - המעמיקה, הבשלה והכנה ביותר שלה. עונה שאולי המחמאה הכי לא נטפליקסית שאפשר לתת לה, היא שמסדרת בינג' קצבית עם דיאלוגים שנונים שנחמד איתה לכמה שעות ומתי נותנים קירה נייטלי, היא הפכה לכזאת שצריך לקחת אוויר בין הפרקים שלה. לעכל אותם, את הדמויות שלה, את מערכות היחסים ביניהן, לחשוב מה מתבשל שם מאחורי הקלעים גם במישור הרגשי ומה באמת רוצים לספר לנו כוח ושררה.זה שינוי מהותי, ואם בשתי העונות הראשונות שלה ניכר היה שבסדרה יורה לכל הכיוונים ומחפשת את דרכה במסדרונות החרושים שבין הנשיאים הטלווזיוניים ג'ד ברטלט (הבית הלבן) לפרנק את קלייר אנדרווד (בית הקלפים) ולמה לי פוליטיקה דווקא עכשיו, בעונה השלישית הדיפלומטית מוצאת את הקול הייחודי שלה. זה הקול של קרי ראסל, שמורידה את המגננות של השגרירה קייט וויילר, ומקלפת לה את הפאסון עד שהיא נשארת חשופה, פגיעה ומאוד בודדה. וויילר של העונה היא דמות כמעט צ'כובית שנמצאת בסערה מתמדת - פעם בשליטה, פעם כלי משחק, אבל תמיד היא אנושית וכנה. זו תצוגת משחק נהדרת שלה, הטובה ביותר מאז גילמה את המרגלת הסובייטית אליזבת ג'נינגס בהאמריקאים. שלא במקרה גם אז זה קרה אחרי שהדמות שלה הרשתה לעצמה להיות קצת פחות מושלמת.העונה השלישית של הדיפלומטית מתחילה עם מותו הדרמטי של הנשיא האמריקאי, כאשר סגנית הנשיא גרייס פן (אליסון ג'ני שהצילה את העונה השנייה), נכנסת לתפקיד וכעת צריכה לבחור לעצמה סגן או אולי סגנית משלה. האם זו תהיה קייט, שסומנה לתפקיד כמי שאמורה הייתה להחליף את פן - או שאולי יהיה זה בעלה האל וויילר, בגילומו של רופוס סוול שמזכיר בעונה הזאת איזה שחקן נפלא הוא. התשובה מתקבלת במהרה, כאשר ברקע חוזרת הפרשה שהציתה את ההתרחשות אי-שם בפתח העונה הראשונה. ספינת מלחמה בריטית נפגעה בפעולת טרור, עשרות חיילים נהרגו, ואחרי שהאשימו את החשודים המיידיים במוסקבה ובטהרן ורגע לפני שיוצאים למלחמה, מתברר שמדובר היה במבצע דגל שהאחראים לו נמצאים בבית. הסיבה שזה חוזר להיות רלוונטי היא הקשר לנשיאה החדשה פן, והיוצרת קאהן משתמשת בכל הכלים שהיא הניחה לאורך הדרך על מנת לייצר תפנית ביחסי הכוחות.בלי להיכנס למחוזות הספוילר, מספיק לומר שקאהן מחברת את הנקודות בצורה שלמה וחכמה. בנוסף, היא מוסיפה שתי דמויות חדשות ומעולות: האחת, בעלה של הנשיאה טוד פן, בגילומו של בראדלי וויטפורד שגילם בבית הלבן לצד אותה ג'ני את היועץ המבריק גוש ליימן. והשני הוא השחקן האירי איידן טרנר, לאחרונה ביריבים ופולדארק. השניים מכניסים תנופה לסדרה על חשבון זמן אוויר לדמויות שכבר בעונה שעברה צריכות היו להתפוגג מחוסר עניין לציבור כמו אידרה, סטיוארט ושר החוץ הבריטי דניסון.הם משתלבים היטב, אבל לא לוקחים את הפוקוס - כי העונה הזאת שייכת רובה ככולה לתותחים הכבדים: לוויילרים, שהיחסים ביניהם לא דומים לשום זוג טלוויזיוני, לנשיאה החדשה ולראש הממשלה הבריטי ניקול טרוברידג' בגילומו של רורי קיניר הנהדר. הוא, מצדו, מקבל סוג של הומאז' לאחת הסצנות המפורסמות בטלוויזיה המודרנית בפרק הראשון של הסדרה מראה שחורה. גם אז הוא גילם את ראש ממשלת בריטניה שנאלץ, איך נאמר זאת בעדינות, לקיים יחסי מין עם חזיר בשידור חי.חזירים אומנם אין בהדיפלומטית, אבל חוות חיות אורוולית בהחלט כן. קאהן מכוונת את החיצים שלה אל מנגנוני הכוח ובעיקר מהבית. בדיפלומטיות אבל לא רק, היא שותלת ביקורת נוקבת על הממשל האמריקאי, וכמה מפתה, מסוכנת ומשחיתה היא השררה.